דרמטית צודקת או באמת נועלת וחונקת אותו?

היי, יש לי חבר כבר שנתיים אני אוהבת אותו מאוד ובטוחה שגם הוא אותי הוא אף פעם לא מפסיק להגיד ולחבק ולאהוב. אני סומכת עליו אני משתדלת להיות כמה שפחות קנאית לו ופחדנית. אני מאוד רכושנית לגביו ואוהבת שהוא הרוב איתי אבל אני משחררת אותו ונותנת לו לצאת עם חברים ולבלות כשהוא רוצה. כשהתחלנו לצאת היו לו חברים כמו חבר'ה מהשכונה והוא שמר איתם על קשר אבל הרחקתי אותו מכמה ידידות כי לא קיבלתי את זה שהוא יישב לבד עם בחורה גם אם היא כמו "אחותו". הוא עד היום לא מפסיק להזכיר לי שהרחקתי אותו מחברות הילדות שלו ואני באמת לא מבינה איך אחרי פאקינג שנתיים עוד זה יושב לבן אדם בראש? אני מבינה שהוא היה קרוב אליהן וניסיתי להתחשב כמה פעמים ונתתי לה אבל כל פעם שזה היה הייתי נשברת מעצם הידיעה שהוא יושב עם בחורה וזה אשכרה לא מפחד של בגידה זה בראש. כשהוא יוצא עם חברים בפתאומיות גם החברות שלו מהשכונה נמצאות והוא אף פעם לא יעדכן אותי למרות שאמרתי לו שזה חשןב לי מאוד לדעת ואני בטוחה שאם היה מודיע זה היה מרגיע אותי אבל רק שאני שואלת עם מי הוא הוא נזכר להגיד שאיזה קטע גם הן שם. נמאס לי שהוא מאשים אותי בדברים נמאס לי שהוא מעביר עליי ביקורת ושונא את ההתנהגות שלי בקשר נמאס לי שהוא לא מוכן לקבל את זה שמבחינתי הוא לא יישב עם בנות נמאס לי שזה כזה חשוב לו. הוא כל הזמן אומר שאני נועלת וחונקת והוא לא נשוי לי שהוא שומר לי אמונים ולא יבגוד למרות שזה לא מה שמעסיק אותי. אני באמת אוהבת אותו ומעריכה אותו אני מתאמצת מאוד בשביל הקשר אני גם ויתרתי על הרבה דברים על דבר אחד הוא לא מוכן לוותר ולמה? הוא מתנהג אליי כמו כלום אני נשברת מזה כל פעם מחדש ויגידו שאני דרמטית אבל אני אובדת עצות אני לא יודעת אם הקשר הזה שווה משהו או לא