בתכלס.. הכי כנה שאתם יכולים זה לא מוזר קצת שזה מה שאני עושה לבד בבית?

תתפרעי, זה מגיע לך. זה מעיד על שמחת החיים שיש לך.
לכל אחד יש ילד בן 5 איפשהו, ולפעמים הדבר הכי כיף לעשות זה להוציא אותו החוצה.

מעט חריג לטעמי

שואל השאלה:
למה חריג? מה היית חושב עלי?

לא כולם ככה..

שואל השאלה:
לדעתכם אני קצת מוזרה שאני ככה?
שאני מול המראה משתגעת וקופצת עם שירים ואני בת 20 עוד מעט

ועוד משהו, אני יודעת שזה מטבעו של האדם להתעניין במה החברה חושבת עליו. אבל- אם זה כיף לך ואת משתחררת ואם זה מה שגורם לחיוך לעלות על פנייך- תתפרעי. אל תתני לך להפריע לעצמך בגלל מה שהחברה חושבת עליך. את מי שאת ובעיניי זה יפה שאת עושה את הדברים הללו וכנה איתנו.

היי גם אני בן 20 ומשתעמם...
אשמח אם תרצי שנעזור אחד לשני ;)

תשמעי, אם היה לך נוח במצב הזה הייתי אומרת לך תהני תתפרעי תעשי מה שבא לך. אבל ברור שאת לא נהנת מהמצב הנוכחי ורוצה לשנות.

לא כולם נולדים עם יכולות חברתיות טבעיות וזה בסדר, תתפלאי כמה מהחברה הם ככה והם מסתירים את זה.
אני חושבת שהגיע הזמן לקחת את עצמך בידיים ולעשות שינוי. את לא יכולה להישאר במצב שלא טוב לך כל החיים, את תמיד תסתכלי על כולם מהצד ואף פעם לא תהיי מאושרת לגמרי. השינוי לא יהיה קל בכלל אבל את תלמדי על עצמך ממנו המון, את ממש תהיי גאה בעצמך וזה יתן לך תחושה מאוד טובה של סיפוק.

אני חייבת להגיד שגם אני הייתי כמוך ואני כמוך קצת עדיין. אני מהאנשים שקשה להם בסיטואציות חברתיות. אבל זה כמו שריר, הוא לא נבנה ביום אחד וצריך לתרגל ולהתאמן כל יום כדי שהוא יתפתח.
כשהייתי קטנה יותר הייתי גם מהאנשים האלה שלא הולכים למסיבות. כשכן הייתי הולכת, בחיים לא הייתי רוקדת. הייתי יושבת בצד ואוכלת את הלב על איך כולם נהנים. לא משנה כמה ניסו לשכנע אותי לא קמתי לרקוד, ואם הייתי קמה הייתי עומדת בביישנות ובטוחה שכולם מסתכלים עלי והרגשתי ממש לא בנוח. עד שהחלטתי לשנות, וזה היה הדבר הכי נכון שיש. הכרחתי את עצמי לרקוד. ובהתחלה זה היה נורא, רקדתי כמו פסל וכל שנייה הסתכלתי לצדדים. אחרי הרבה נסיונות כושלים כאלה הפנמתי שכולם באים לשם להנות ולאף אחד לא אכפת מאיך שאני רוקדת, וגם אם כן אכפת להם למה שלי יהיה אכפת מהם.
ועכשיו, לפני כמה ימים בפורים, רקדתי במסיבה מטורפת מול מלא אנשים שאני מכירה ולא מכירה, השתוללתי צרחתי רקדתי בלי הפסקה, לא שתיתי טיפת אלכוהול ורקדתי יותר משוגע מאנשים שפוכים.

זה יצא לי ממש ארוך אבל אני חושבת שזה חשוב לספר את זה, לתת לך תקווה, משהו שאם לא היו נותנים לי היה לי הרבה יותר קשה היום. אני ממש מאמינה שתצליחי וגם אתצריכה להאמין בזה. הכל תלוי בך

קורה לי גם לפעמים חחח חשבתי אני היחידה