אני כבר בת 20 עוד מעט ו... (ארוך אבל אני צריכה אתכם כל כך) *ועוד שאלה אישית קטנה לבנים*

אני באמת יודעת שאני טיפה גדולה כבר לאתר הזה.. אבל יש פה אנשים קטנים יותר שמשכילים יותר ממני ובאמת אשמח לעצות שלכם. ולדעות שלכם. אני בת 20 ואני ממש בודדה אין לי חברים ויש לי רק את המשפחה המצומצמת שלי. כי גם עם המורחבת אני מרוחקת ותמיד בצד. אני חסרת בטחון ועברתי הרבה דברים בחיים, ואני ממש לא שלמה עם עצמי אני לא בוגרת וכל הזמן מבואסת וממורמרת.. לא כיף להיות בחברתי כי אני ישר נכנסת למחשבות השליליות שלי ולמחשבות לא טובות עלי וזה גורם לי להלחץ ולהיות מוזרה טיפה. אפילו בקניון קשה לי להסתובב אני לא טבעית וישר הפנים שלי נהיות מתוחות ויש לי חולשה וסחרחורת ואותו דבר גם עם המשפחה אני פשוט מוזרה שם אני נהיית לא יציבה וקשה לי לדבר ואני נהיית חולמנית כזאת ורואים את זה כלפי חוץ כבר חושבים שקרה לי משהו ולא רוצים לשבת מולי ולדבר איתי. אני כבר מכניסה לעצמי לראש שאולי אני חולת נפש. לא כיף לי בחיים באמת.. ואני בת 20 ויש לי ממש צורך בחבר מכל הבחינות ואין לי איך להכיר.. וגם אם אכיר אז ממש קשה להיות איתי אני בקורתית חסרת בטחון כל כך דימוי עצמי נמוך לא נוח לי בשום מקום אם זה מפגש משפחתי אם זה מסיבות ואם זה סתם סיבוב בקניון קשה לי אני נמנעת מכל זה ואם אני כן הולכת זה רק עם אחותי הגדולה כי היא מכירה את הפאקים שלי ואת השיגעונות שלי שלא נוח לי בקניון .. שקשה לי ומתי שאני נשברת אנחנו פשוט עוזבים את המקום.. אני ממש מרגישה מסכנה, דברים בסיסיים שקלים לכולם לי קשה.. באמת אני לא מצליחה לשנות אז זה גם עם פסיכולוגים כדורים לחרדה וכל זה.. לא עוזרים לי באמת כאילו בעצמי יש בעיה.. לא כיף איתי ולא כיף בחברתי אני כבויה.. ואני מאוד יפה בכללי אבל ישר שאני יוצאת ומסתובבת איכשהו אני נראת חולמנית ומתוחה ופתאום כל היופי שלי נהפך למראה מוזר.. אני לא יודעת למה כל כל קשה לי.. אני ממש צריכה מישהו צריכה את דעתכם.. מה אתם חושבים? האם יש לי מחלה נפשית? באמת קשה לי להתנהל. ואיך אני אמצא את האחד שלי? זה כל כך חסר לי.. אני רוצה מישהו נורמלי ועמיד ואני כל כך לא יש לי כל כך הרבה דפקות וזה מפחיד אותי. ובנים.. בתכלס הייתם יוצאים איתי? הכי כנה שלכם.