פעם ברחתי מהבית... (סיפור אמיתי שלי).

ובכיתי את הנשמה שלי בלילה ברחוב
רציתי להעלם
רק רציתי שיהיה יותר טוב
נשברתי, בכיתי מבפנים כל כך חזק
אנשים הסתכלו עלי ולא הבינו
משהו צורח לי מבפנים, כולם עוברים ורק אני
נשארת עם הפצעים של שנים
ברגע אחד שעברתי במסעדה באמצע שום מקום, בכיתי ובכיתי ולא היה לזה סוף,
ניגש אלי המנהל של המקום
דיבר איתי והורים שלי באו לקחת אותי
אבל אז בא עוד גל של עצבות יאוש דכאון אלימות מרגישה במקום שכוח אל כבר נמאס וכבר לא יודעת מה אני מרגישה נותנת לחיים לעבור לידי כי אין פתרון וכבר אי אפשר לחשוב,
ממש מבולבלת כבר נמאס מהכל רוצה להיות מתחת לשמיכה ולא לקום לעולם
הרבה טיפולים ושוב שכחו אותי שפטו אותי נשארתי לבד עם דילמה של הריון,
בבקשה תגידו לי שיהיה לזה סוף טוב.

אהבתם? איך זה? חוות דעת?