בנפש אני "אוכל" מבוך מה שנקרא חושב יותר מידי.. אין לי חברים מתחילת החטיבה כאילו בכלל אין. ככה שעוברים עלי מצבי רוח לא קלים כל הזמן. לרוב אני עצוב אבל אני לא נותן לזה לשבור אותי לרצפה אני מנסה להתחזק מדברים ולהאמין שהכול בסדר .. גם אם השאלה שרשמתי לא עונה על כל זה לפרוק את מה שיושב לי בפנים רק עושה יותר גרוע אז חשבתי לכתוב את זה פה..