איך אני יכולה להעסיק את עצמי ואת המוח שלי כדי לא לחשוב?

ברגע זה אני ממש עצובה עוד שנייה בוכה ואני ממש לא רוצה. כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו הוא שאיבדתי את כל האנשים שחשבתי שהם חברים שלי ובכלל מסתבר אף פעם לא היו חברים שלי, על זה שאני מרגישה שחבר שלי לא אוהב אותי יותר והוא כבר לא אמר לי את זה בחודש האחרון והוא מתנהג מרוחק ולא מדבר איתי כמעט בכלל ובקושי מתייחס אליי וכל פעם שאני אומרת לו שאני מרגישה שמשהו לא בסדר הוא אומר לי שהכל בסדר ומתנהג כרגיל
ואל לנו לשכוח שאני מנסה ממש חזק להפסיק לשתות כי בסוף המשפחה שלי תגלה וגם ככה אין לי כסך ועוד מעט קיץ ויהיה חם מידי לשרוולים ארוכים אז אסור לי גם לחתוך ובעצם אם אני אחתוך אז חבר שלי יכעס עליי ויצעק עליי אבל אני לא יכולה לדבר איתו על כמה שאני מרגישה חרא כי אין הרבה שהוא יכול לעשות בקשר לזה ואני פשוט מרגישה חרא וכלום ובא לי פשוט להתאבד ובזמן האחרון המחשבות של המוות רק מגיעות לעיתים קרובות יותר ובגלל שאני לא יכולה להתאבד אני רק מפנטזת להיות במקום שמישהו עושה פיגוע או לראות מישהו עם אקדח ולקוות שהוא יירה בי וכשאני לא מפנטזת על דברים כאלה יש לי מחשבות פשוט להתחיל להתאמן בשביל שאני אוכל להיות מהירה מספיק לברוח אחרי שאני יורה באנשים שאני שונאת ומתכננת כל פרט על איך לעשות את זה מה אני אלבש איזה רובה יהיה לי איך אני אסתיר אותם ועד שימצאו אותם אני כבר אהיה רחוקה ואף אחד לא יקשר אותי לזה וגם אם כן אין תמונות שלי בשום מקום רק תמונות שאני קטנה אז אף אחד לא יזהה אותי ואז אני חושבת לעצמי את ממש מטומטמת מה יש לך בראש את לא תעשי את זה כי לא משנה מה עשו או יעשו לך את לא יכולה לפגוע באף אחד בכוונה ואז אני מתכננת איך אני רוצחת את אמא שלי ואז מתאבדת כי הסיבה היחידה שאני לא מתאבדת היא אמא שלי שתהיה עצובה אבל אם היא תמות אין לי שום סיבה לחיות בכל מקרה כי היא הבנאדם היחיד שאכפת לו ממני וחוץ ממנה אפילו אבא שלי לא אכפת לו הדבר היחיד שהוא עושה בחיי זה לפעמים להסיע אותי למקומות ולתת לי קצת כסף אבל אין לי לאן ללכת אז הוא גם את זה לא עושה יותר ואני פשוט לא יכולה לסבול יותר שום דבר בעולם הזה וכל מה שאני רוצה זה לישון בשביל להעביר את התחושות והמחשבות האלה אבל אני לא יכולה לעשות את זה כי זה כל מה שעשיתי כל היום במקום בית ספר אז למישהו יש רעיון איך להעביר את הזמן? :)