אני לא מגיעה בדר"כ למצב שאני שונאת אנשים, אבל אני שונאת אותה.

ההתנהגות של חברה שלי נמאסה עליי כבר.
הבעיה היא שאני תמיד משתפנת מלהגיד לה מה אני באמת חושבת. אני מפחדת שאחרי זה היא תגיד משהו שישתיק אותי במקום ולא יהיה לי מה לענות, כי תמיד יש לה משהו כזה להגיד, ולא יהיה לי מה לענות כי אני לא חושבת בצורה שהיא חושבת, לא יעלה לי משהו לראש. ואז האגו שלה יעלה עוד יותר כי אני אראה טיפשה.
ואני יודעת שאם כך, אז אני צריכה לנתק קשר. אבל היא חתיכת נקמנית. ואני גם לא יודעת מה לעשות חוץ מזה כי אהיה לבד... בבית הספר אין כל כך עם מי לדבר, האנשים הנחמדים היחידים שנצאים שם (זה בית ספר ממש קטן) אלה אנשים שאני מדברת איתם לפעמים אבל גם היא, והיא קרובה אליהם יותר. לצערי קשה לי גם להתחבר לאנשים.
היא עולה לי על העצבים, אני מתחילה כל כך לשנוא אותה. אף פעם לא שנאתי בן אדם ככה. ואני מרגישה צבועה עכשיו כי אנחנו עדיין "חברות".
מעצבן אותי כל כך שמבחוץ היא נראית לכולם כל כך מתוקה וכולם אוהבים אותה, ואף אחד לא יודע מי היא באמת.