אני באמת לא מבינה למה תמיד שאני רוצה ללכת לאנשהו פשוט מתעלמים פרט לילדה אחת.
זה פוגע ברמות מטורפות.. אני תמיד אומרת להן כן גם אם אני לא יכולה.. אני כבר תכף אהיה בת 18 ואני כל היום תקועה בבית וזה מטריף אותי. לחלקן יש חבר והן נפגשות בין עצמן כל הזמן אז למה לא להגיד גם לי אם הן יודעות שאני תמיד שואלת? למה בבית ספר הן חברות מדהימות ובחוץ אכפת להן רק מעצמן? למה אני צריכה להמשיך לסבול? אוקיי אולי אין זמן ואין כסף אבל פעם בשנה אפשר למצוא שעה לצאת החוצה אפילו ללכת ברגל? אני מחכה כבר לצבא להכיר אנשים חדשים אבל אם לא אצליח? אני רוצה להכיר את העולם אני רוצה ליהיות כמו כולם למה אסור לי? דרכים לעידוד?