כתבתי משהו לעצמי ואשמח אם תגידו את דעתכם.

החיים הם כמו אוטובוס.
כשמישהו אחד מפנה את מקומו אדם אחר תופס אותו.
כמו בחיים אנשים תמיד מתחלפים.
האיש הבא שישב שם לא יידע מי זה שישב שם לפניו ומי עוד ישב שם.
ורק אני נשארת באותו מקום רואה את כל האנשים שמחלפים מסביבי.
ורק אני עוד שם מחכה למחליף הבא,וחושבת מי יהיה זה שיחליף את מקומי.
ופתאום לאוטובוס עולים אנשים שאני מכירה,ועוברים אותי בלי לומר מילה.
ואני לבד עם המחשבות חושבת מה אפשר לעשות,אולי לחייך ולהזכיר או לשחק את המשחק ואותם לא להכיר.