אני מוקף במחשבות אני סופר את הדקות אני אוסף את שברי מהרצפה ואני עדיין מאמין שזה קרוב שהרעש הגדול יהפוך שמחה גדולה. אני נותן לזה לצלול לשקוע לאט. זמן לשחרר לשכוח ודי. כשמשהו יצוף ייתן סימן. וזה פחד שלא נגמר. לא משתנה, לא עם הגיל והזמן. לא נשארתי מי שאני. נתתי כל מה שנשאר גמור מותש לא גיבור אבל מחוספס אכלי חול נשמתי אש רואה כבר מטושטש לא מבדיל בין טוב לרע מה כבר נשאר מה אסור ומה מותר אחכה שאגדל, לראות אם הדברים יישארו אותו דבר או אם יהיה שינוי בכלל, ועדיין מחכה, ובעיקר כותב על הדברים הרי רק ככה אתרכך ואתנקה.