שני קראשים, איך זה הגיוני ככה?!

יש לי שני קראשים..הראשון, אנחנו מדברים הרבה באופן יומיומי, הוא נחמד אליי ויש לו אופי סבבה למרות שיש לו קטעים שיכולים קצת לעצבן אותי, הוא נראה נחמד בתמונות, אף פעם לא ניפגשנו ואנחנו לא גרים באותה העיר, אבל יש לנו תחומי עניין משותפים ואנחנו מבינים אחד את השני..השני, אני רואה אותו לפחות פעמיים בשבוע לארבע שעות בערך כל פעם, אף פעם לא דיברנו, הוא חמוד, קצת ביישן, ידיד שלי מכיר אותו ושאני איתו והם מדברים אני שומעת אותו והוא נשמע כל כך מדהים!, אני לא מפסיקה לחשוב עליו, הוא נראה ממש ממש חמוד, לפעמים יוצא לנו להסתכל אחד על השני אבל שנינו ישר משפילים את המבט למטה.
הגיוני שיש לי קראש אחד "וירטואלי" כביכול, וקראש שני בלי שאני מכירה אותו אישית אבל מדיבורים עליו אני מרגישה אליו משהו? אני לא אוהבת את המצב הזה שאני יודעת שבכל אחד יש את החיסרון, שאחד אני לא ראיתי אותו אף פעם, ועם השני אף פעם לא דיברתי..