מפחדת שבחיים לא יהיה לי חבר... מה לעשות?

גם לי לא יהיה מה לעשות..

רוב בני הנוער דואגים מזה, ושוכחים לרגע שהם רק מתחילים את החיים שלהם.
כל השיט על forever alone פשוט מיותר, כי בסופו של יום - יש חיים גם מחוץ לתיכון ולשטויות של גיל הטיפש עשרה. אנשים גדלים ומשתנים, מכירים טיפוסים שונים, ובסוף מוצאים את האדם המתאים עבורם.

אם תהיי רווקה בת 40 עם עשרים חתולים אני ארשה לך להתחיל לדאוג, בסדר?

אל תידאגי הוא עוד יגיע, פשוט תתחילי לדבר עם בנים אם זה זה אז מעולה ואם לא אז לא נורא פעם הבאה.

תחשבי על זה ש"חבר" זה לא הכל. מתישהו את תצטרכי להתחתן נכון? ככה שכבר יש לך זיווג מוכן מראש. ככה אומרים שלכל אדם לפני שהוא נולד הקב"ה מזווג לו מראש. אז שתדעי שיהיה לך מישהו וכל דבר בעיתו ובזמנו. אל תפחדי מדברים כאלה, הכל יהיה טוב.

תקשיבי גם אני חשבתי ככה וממש רציתי וחברה ותמיד אמרתי בחיים לא יהיה לי חברה ואז הפסקתי להיות כל כך נואש וזה פשוט בא מעצמו ואנחנו כבר חברים חודשיים על תחשבי על זה החבר יבוא לבד

בואי נכיר

להפסיק לחשוב על זה

חחח ואם לא יהיה לך חבר אז מה? זה כמו מין תנאי סף לחיים ו"אני לא אוּכַל לחיות בלי זה"?
איכשהו אפעם לא הפחיד אותי הקטע של הזוגיות. ולא היה חסר לי מהקטע הזה.
הכל קורה, אם לא תחשבי על זה זה אפילו יהיה יותר קרוב.

בת כמה את? לא נו כי זה מאוד תלוי בגיל. בבגרות. בבשלות. אם את בת 14 15 אל תצפי לקשר עכשיו. אבל לכל אחד יש בן זוג בחיים

בשיא הכנות אין לך מה לחפש ולהשתדל ולהילחץ כל עוד את לא מאוהבת באף אחד. עדיף שתמתיני לאחד והיחיד מאשר שתנסי להשיג חבר רנדומלי רק כדי להגיד "יש לי חבר"

את מסתכלת על זה לא נכון. תנסי לחשוב על זה ככה: "חבר = סבל"

למה? אז ככה.

זה שאת חושבת שאת צריכה חבר הופך אותך לממורמרת שממהרת דבר שאלול לגרום לך למצוא מישהו שלא מתאים לך ולגרום ללב שלך להישבר מלא פעמים.

אבל אם תחשבי ש"חבר = סבל"

את לא תרצי חבר. את לא תהיי ממורמרת בגלל שאין לך חבר. אם יתחיל איתך מישהו שלא מתאים לך ישר תעצרי את זה במקום לתת לזה לזרום סתם. למה? כי אם תחשבי שחבר זה סבל את תחשבי ש"הוא לא שווה את זה" במקום זה את חושבת... "לא נורא... אז מה אם האופי שלו לא מושלם בעיניי... העיקר שיהיה לי חבר" זאת טעות לעשות את זה. והרבה עושים אותה...

לא עדיף שתמצאי את הגבר המושלם לך (אולי אפילו בגיל 30 תלוי במזל שלך) ושתחשבי שאמנם חבר זה סבל אבל חבר כמוהו שווה את הסבל הזה? אני די בטוח שעדיף לחכות מאשר להיות במערכת יחסים גרועה שעם הזמן תהפוך לשנאה ואז פתאום בגיל 30 שתמצאי את אהבת חייך את תהיי נשואה למישהו שאת לא אוהבת כי חשבת "העיקר חבר"

אגיד לך תכלס. גם אני עשיתי טעויות. גם אני הסתפקתי במועט. גם אני חשבתי ש"העיקר חברה" ותאמיני לי שלא יצא לי מזה כלום חוץ מבזבוז זמן ולב שבור.

טוב נו... לפחות השגתי ניסיון ^-^

עם הזמן למדתי שלפעמים... עדיף ידידה על חברה. ואם רואים שאין חיבור באופי... אז או שמפסיקים את הקשר ישר או שנכנסים מרצון ל"פריינד זון" כי אם אין חיבור טוב... סקס והפוזה של "יש לי חברה" לא שווים את המאמץ והסבל שבמחויבות.

חח לא מאמין שאני גם חשבתי ככה כמו אדיוט..
הרי למה שלא יהיה לך חבר? לא מגיע לך? את חושבת שאת לא שווה?

להפסיק לפחד