הרגע גיליתי שחברה שלי חותכת

תדברי איתה ותגידי לה שזה לא הפיתרון, הכי חשוב שתהיי שם בשבילה ותתמכי בה.

לעצור אותה

שואל השאלה:
היא לא מקשיבה לי וזאת גם חברה שלי מעיר אחרת אז זה לא שאני יכולה לבןא אליה הביתה ולעצור אותה, היא נפגעה נפשית קשה ובגלל זה היא חותכת ואני לא יודעת מה לעשותת

דברי עם ההורים שלה ותבקשי שתקבל טיפול נפשי, תהי שם בשבילה. גם אני הייתי פוגעת בעצמי כשהייתי צעירה יותר. הייתי רוצה שיהיו שם בשבילי ויקשיבו לי

תספרי לה שגילית ותדברי איתה וכמו שאמרו פה הכי חשוב זה ליהיות איתה שתרגיש בטוחה לדבר איתך ולפרוק לך..

תראי במעשים שלך שאת תומכת בה, תגידי לה מילים חמות כאלה
תגרמי לה להרגיש שיש לה על מי לסמוך
ותגידי למישהו אחראי

שואל השאלה:
היא סיפרה לי בעצמה שהיא חותכת ואני איימתי עליה שאני אתקשר להורים שלה. זה בסדר? אני פשוט מפחדת עליה רצח ואני עוד שנייה בוכה פה

תדברי עם ההורים שלה ותגידי להם שהיא עושה את זה ואת דואגת לה. בהתחלה היא תכעס עליך אבל היא תעריך את זה בעתיד. זה מה שהייתי רוצה שיעשו בשבילי

בתור אחת שחותכת - לא אל תגידי לה דבר כזה.. זה גורם לאיבוד האמון. אלא אם כן היא רוצה שתספרי..

אם היא מעיר אחרת, אז תתייעצי עם ההורים שלך. תספרי להם, ותבקשי את הייעוץ שלהם. תספרי את כול מה שאת מרגישהש חוששת וגם מה את לא רוצה לעשות כי זה רק יחמיר, כמו לספר להורים שלה.

אוליי הם יסכימו שתסעי להיות איתה קצת, או אוליי אפילו לקחת אותך אליה.

חייבים לספר למבוגר! חייבים!

היי, סליחה על הזמן, תנסה להפנות אותה לקבלת עזרה, אבל מתוך הבנה והכלה, אל תאיים עליה. בנוסף לכך, את יכולה לכתוב לה את מה שכתבתי כאן:

אני יודע ששמעת זאת רבות. נכון, אני לא יודע איך את מרגישה, אבל אני יודע איך מרגיש להיות חסר אונים או בדד. אני לא יודע למה את חותכת את עצמך, אבל יש כמה צעדי מפתח שיכולים לעזור לך. הדבר דומה לאדם היושב בחדר חשוך כשמטפחת מכסה את עיניו. רק אחרי שאותו אדם יסיר את המטפחת, הוא יוכל לפקוח עיניים ולגשש, לחפש דרכי יציאה מהחדר החשוך.

חשוב שתזכרי שאינך האשמה. אין לך במה להתבייש. אל תחשבי שהצלקות, הן הפיזיות והן הנפשיות, מסמלות את החולשות שלך. ההפך הוא הנכון. נסי לדמיין מתאבק מנצח יורד מבית הקרב, גופו חתום פצעים, דם ניגר על פניו והזיעה שעל גופו לא פוסקת. היית מעלה על דעתך לחשוב שהוא חלש? כולנו נושאים צלקות, מהאירועים בבית, מבית הספר, מהסביבה הקרובה או החברים. צלקות המתאבק לא מעידות על כך שהוא חלש, אלא שהוא היה במצבים קשים והצליח לעבור אותם. לפי כלל זה, ככל שהצלקות עמוקות יותר והוא הצליח לשרוד כך אפשר להסיק על החוזק שבו. איזו להקה היית מעריכה יותר, להקה שנכנסה לאולם מוכן ומאורגן עם כלים וניגנה או להקה ענייה שגייסה כסף, שכרה אולם, חיפשה ציוד, סידרה את מפות השולחן ורק לאחר מכן הופיעה? כוחו של אדם לא נמדד לפי מיקומו בסולם, אלא לפי כמות השלבים שהוא עשה כדי להגיע לשם.

קיימות דרכים רבות לפרוק כאב; שירה, ציור, ריצה, התעמלות, כתיבה, מכות לכרית, שיחה מעודדת ועוד. בחרי בדרך המתאימה לך. בנוסף לכך, אין דבר מרגש יותר משיחה עם אדם מבין ותומך. חפשי מישהו שתוכלי לשתף אותו במה שאת מרגישה ולמצוא אצלו כתף חמה ואוהבת.

כשאת מרגישה שהעול הנפשי גובר, נסי לנשום עמוק, לשתות כוס מים ולהירגע. גם שירים ומקלחת חמה יכולים לעזור.

הרבה פעמים אנחנו חושבים שהמטרה רחוקה מאתנו בגלל שהדרך ארוכה. במצבים כאלה, נסי לומר לעצמך שאת מפסיקה רק לאותו רגע, לאותו יום, כך בכל פעם מחדש ותראי שהדרך תהיה קלה יותר. חשוב לזכור שכמו בכל מסע, גם במסע הזה יהיו נפילות. אל תיבהלי אם נשברת וחתכת את עצמך במהלך ההפסקה, זה בסדר. היי גאה בעצמך על כל הזמן ששרדת עד עכשיו, חפשי את נקודות האור. לאחר שתטפלי בחתך הזה, תנשמי עמוק ותשאבי כוחות מחודשים להמשך המסע. תיזכרי בסיבות שגרמו לך להתחיל, באנשים היקרים לך, בהודעה הזאת.

בקישורים מטה, תוכלי למצוא אתרים שבהם תוכלי לדבר עם נציג באנונימיות ולספר לו מה את מרגישה. הוא יעזור לך. השיר שבקישור הראשון מוקדש לך. אל תחשבי שאת סתם עוד אחת. את מיוחדת. תראי מול כמה צלקות התמודדת, איך אחרי הכל את מסוגלת לעמוד ולבקש עזרה, תראי את כל מה שעברת. תאמיני בעצמך.

אל תישארי לבד. אנחנו כאן בשבילך. אל תהססי לשלוח הודעה. בהצלחה במסע!