למה אנשים מנסים להיות יפי נפש כאשר האגו בנוי משיפוטיות שהאדם לפנינו כביכול מוחשית נחות מאיתנו?

שוב, החיים הם לא שחור ולבן. זה לא שיש שלום ואיזון או שאין. יש גם הרבה מצבים בין לבין.

אנחנו אולי לעולם לא נגיע לאוטופיה, אבל מה שתיארתי עוזר לנו להתקרב לשם ולעשות את העולם ליותר טוב. אני לא פסימי בעניין הזה, אלא דווקא אופטימי. אני רואה שהחברה האנושית בהתקדמות מתמדת ושהרצון שלנו להשתפר באמת גרם לשיפור כמעט בכל פעם. יכול להיות שלעולם לא נצליח לבטל לגמרי את האגו, אבל אנחנו מנסים ואנחנו מצליחים לעקוף אותו יותר ויותר. אולי הוא תמיד שם ברקע, אבל במעשינו אנחנו עוקפים אותו. ואם להיות יותר פילוסופיים, אז כנראה שגם זה נובע מהאגו. (אבל שוב, ההבנה שלי לגבי מה זה אגו רחוקה מלהיות מושלמת).

שואל השאלה:
אתה סותר את עצמך אתה בעצמך פסימי ולא מאמין ששלום ואיזון יכול להתקיים בין בני האדם אז איפה בדיוק הסובלנות וההבנה וביטול האגו, הפילוסופיה שלך לא הגיונית בנאדם תעבוד על כושר השנוע שלך, הנקודה האחרונה די הרסה לך את התאוריה.

א. כי הם חושבים שלא צריך לפעול רק לפי האגו הפרימיטיבי. אם היינו עושים הכל לפי האגו (נגיד שזה אגו. לא למדתי פסיכולוגיה) אז העולם היה מקום הרבה יותר נורא.

ב. אני חושב שלא האור ולא האפילה שולטים בעולם. כמו בכל דבר בחיים, זה לא שחור ולבן. זה הרבה יותר מורכב מזה.

ג. תגדיר "יצר הרע".

ד. גם אני לא כ"כ מאמין ששלום מוחלט יכול להתקיים. לפחות לא בקרוב.