לא מצליח להתחבר באמת לבני אדם, איך לפתור את זה?

שאלה נורא כללית
אתה לא מצליח למצוא בני אדם עם דברים משותפים?
אם כן אז זה לגיטימי. היום זה כבר קל עם כל הרשתות החברתיות.. תמצא מה אתה אוהב ופשוט תחפש.
בהצלחה!

לא כל כך הבנתי.
כאילו קשה לך למצוא חברים?
בקשר לזה אתה יכול להצטרף לחוגים ותנועות נוער בנושא שאתה אוהב ותכיר שם אנשים דומים לך.

אני ההפך תמיד חברים שלי צוחקים עלי שאני מתחבר בשנייה חח
אממ בן כמה אתה? זה אולי יעזור לעזור לך (יעזור יעזור.. חח)
:p

שואל השאלה:
אני לא בטוח שיש לי הרבה דברים משותפים, ודברים שאני מתעניין בהם לפעמים לא מעניינים אחרים, או שאומרים לי משהו בסגנון של "wtf, על מה אתה חושב בלילה/ערב", או "מה מתמטיקה על הבוקר"... (ההורים שלי אפילו אומרים לי כל הזמן שאני חפרן כשאני מביא נושא מעניין!)

ובאופן כללי גם אם אני מוצא אדם שאני מחבב, אני לא מסוגל לשמור על קשר ביזמתי הרבה זמן.
מאוד מהר נמאס לי מאנשים..

ובמציאות פנים מול פנים, אני לא מצליח לעניין או להתעניין מספיק באחרים..
זו בעיה.
זה רע ולא כיף להיות בודד.

לאנונימי, 19. עזר?

אין צורך בכך, אלא אם כן מדובר בבניית בסיס לפרוטקציות לתכנון מהלך החיים.
אם כן, יש המון ספרים בנושא, אני ממליץ על: "כוחו של התת-מודע".

אממ זה ככה תמיד? ז"א גם אם זה בבית ספר (או היה בבית ספר) ובעבודה (אם הייתה) וגם סתם באירועים וכו'..? או שרק אנשים ב "הקשר" ספציפי? (לדוגמא רק בבית ספר או רק במקום אחר)

שואל השאלה:
תמיד הייתה בעיה כלשהי.

גם אני ככה וגם אני בן 19.
זה לא משתפר אצלך טיפה ככל שהזמן עובר ליד האנשים שאתה מנסה להכיר?
כאילו אני יודע שיהיו אנשים שאני פשוט לא אצליח לדבר איתם ממש, בין אם זה כי הם מסכלים נסיונות ולא מעוניינים, או שבגלל שלי פשוט אין כוח או ביטחון לזה.
introvert מה שנקרא.

אבל אמורים להיות קצת אנשים שעדיין תוכל להתחבר אליהם מהר ושהם יזרמו איתך יחסית ויחשבו שאתה כיפי. כאילו ככה אני מרגיש.. פשוט במסגרות שהייתי תמיד היו איזה 2 שהרגשתי שהם ממש סבבה בשבילי בהתחשב בנסיבות.

אני עכשיו בטירונות והבעיה הזאת ממש מפריעה לי שם, אבל יש איזה שלושה אנשים שלא מתרחקים ממני ונחמדים אליי, אז זה משתפר טיפה, פשוט צריך להיות נחמד ולחפש את מי שדומה לך באופי, זה יתן לך טיפה בוסט בביטחון ואז תתחיל לנסות יותר עם האחרים. אני חנון אז יותר קל לי להתחבר לטיפוס שלי חח.

שואל השאלה:
ואוו אני ממש אוהב את איך שכתבת את זה הרגע.
מרווח ובפסקאות עם היגיון כלשהו לכל פסקה.
פשוט קל לקרוא את זה.

גם לי היו בדרך כלל איזה 2-3 חברים בדרך כלל.
אפילו עכשיו יש לי 2 חברים שלצערי אני מזניח אותם כי אני לא מרגיש חשק גדול מספיק לצאת לבלות איתם. אולי אני מתחמק ושוכח מהם בכוונה מסיבה שאני לא מודע לה, אני לא יודע.

אני פשוט נמצא רוב הזמן בסביבה חדשה יחסית, שם אין לי ממש חברים.
אני כן מכיר שם מעט אנשים ואומר להם שלום כשאני פוגש אותם, אבל לא יצא לי להרגיש שבאמת השגתי חברים ושאני שאני יכול נגיד ללכת איתם לאנשהו או סתם לטייל יחד. אני כנראה לא מרגיש מספיק בנוח ליד אנשים וגם אדיש מדי כלפיהם.

מה שכן השתפר באופי שלי זה הלחץ מהחברה, אני באמת פחות לחוץ במקומות עם הרבה אנשים. אבל לגבי אנשים שמסביבי, אם אני לא מנסה להכיר אותם מספיק זמן, זה רק נהיה קשה יותר ומוזר יותר.

קשה לי למצוא מישהו שדומה לי באופי, אני אפילו לא בטוח מה האופי שלי בדיוק.
האמת שהיו אנשים שהיה לי נחמד לדבר איתם אבל אני פוגש אותם לעיתים רחוקות.
אבל כשהייתי מדבר עם אנשים שהיה לי נחמד לדבר איתם (באופן יחסי), אז ברוב מוחלט של המקרים כשאדם נוסף הצטרף לשיחה, אז אני פשוט נדחק הצידה קצת: האם נראים מלאי חיים (יחיסית אלי) ואנרגתיים, הם מביעים יותר רגשות ועונים זה לזה תשובות ארוכות או פשוט כאלה שמאפשרות להמשיך שיחה, ואני - עונה יותר מדי קצר ולעניין ובמן אדישות.. אבל זה כנראה בעיקר משום שאני משתדל להשאר רגוע ולא להלחץ. וזה היה גורם לי פשוט אוטומטית לצאת מהשיחה.
כשחושבים על זה, כשיוצא לי לדבר עם משהו שיותר קל לי לדבר איתו, הרבה פעמים אני מקשיב רוב השיחה משום שאין לי מה לומר פשוט רוב הזמן. (אפילו עם חברים).

אז זה לא ממש נותן לי בוסט של ביטחון, אולי בעיקר כי אני לא שומר מספיק על קשר עם אנשים.
אני צריך למצוא דרך להתחבר למישהו בסביבה החדשה ולהרגיש בנוח איתו וגם להיות מסוגל לשמור על קשר.

חח שמח לשמוע שאהבת, אני משתדל להשתפר בניסוח הכתיבה שלי חח. אז תקשיב, אנחנו אותו הדבר יחסית, בקבוצה של יותר משלושה אתה לא תשמע את הקול שלי כנראה, וכשפחות, אם לא נוח לי ממש איתם, אתה גם כמעט ולא תשמע אותי. אני חייב להרגיש ממש בנוח עם אדם כדי לחפור לו כמו שאני יכול, ותאמין לי שאני יכול ; ). כשיש בנות אני שקט כמו דג או מתנהג מוזר מאה אחוז חח.

הקטע הוא שאתה יכול לחפור גם ממה שאתה אומר, אתה פשוט לא מרגיש בנוח איתם. אני חושב שמדובר בחוסר בטחון עצמי שנעלם עם זמן ההיכרות במובן מסוים. אצלי זה בטוח מחוסר בטחון, אני מתרחק מאנשים בכוונת תחילה הרבה, וזה קורה גם הפוך כלפיי, אבל למען פרוטקציות וכדי לא למות מבדידות כשאין פלאפון בטירונות אני מנסה להתחבר לאנשים למרות שאני די סובל תוך כדי בגלל חוסר התחברות.

זה נהיה קשה יותר בצבא אחי, לא יודע אם התגייסת או תתגייס אבל באמת בהצלחה. העניין כל כך דיכא אותי (שאתה רואה שכולם מתחברים ועם חברים ושאתה כל כך בודד ולבד ועצוב) שהיה יום אחד שהתייבשתי בו (מכת שמש, בקושי יכולתי לזוז, הרגשתי חולשה פיזית רצינית) ואז התווספה לזה החולשה הנפשית, הרגשתי מעפן, שאני לא מצליח לדבר עם אנשים ושאני חלש ופשוט עזבתי את המחלקה באמצע הליכה לאיזה גרם מדרגות והתחלתי לבכות אחרי שלא עשיתי את זה בפומבי שנים. קבעו לי תור לקצין בריאות נפשית (קב"ן) שלא מרצוני חח.

אני גם לא אוהב ממש ליזום עם אנשים, ואני שומר על קשר רק עם חבר אחד קרוב מהבית ספר (שהוא לא היה בין השניים בכיתה שאיתם דיברתי הרבה, הם גם מהטיפוס שלא יוזם המון).
השאר לפעמים קוראים לי למקומות וזה כי אני פשוט חלק מחבורה אחת בערך.. למרות שאני כמעט ולא יוצא איתם..

אני לא מרגיש רע שאני אדם כזה בבית, באמת שטוב לי ככה, כיף לי להיות סגור בחדר ולבד עם המחשב, כיף לי להיות מנותק קצת מהעולם מהמשפחה, אבל כשאתה נאלץ להיות בחוץ מוקף בכל כך הרבה אנשים, המצב נהיה ממש מבאס..

שואל השאלה:
ואוו אני מזדהה עם הקטע של הבנות.
פעם שני חברים שלי קבעו לצאת עם עוד שתי בנות מהכיתה וכמעט לא הוצאתי ציוט כל הזמן והייתי נורא שקט וחבר שלי התאכזב ממני (והעיר על זה אפילו).
"שקט כמו דג" מתאר גם אותי במצבים האלה חח

אני מכיר את הרגע הזה שאתה מסתכל על איך שאחרים מתחברים בקלות ולכל אחד יש קבוצה שהוא נמצא בה כאילו אנשים שייכים למשהו ואתה בין כל האנשים האלה פשוט לא שייך.
אני מצטער לשמוע שאתה נאלץ לעבור את זה.

אמרת שקבעו לך קבן, דברים כאלה עוזרים? יצא לך להיות שם או שעוד לא?
להבנתי קבן זה קצת כמו פסיכולוג, אבל אם זה לא בדיוק ככה, האם לדעתך פסיכולוג יכול לעזור לך להתגבר על קשיים?

אני שוקל לנסות ללכת לפסיכולוג או משהו ודי המליצו לי על זה בסטיפס ואמרו שזה עוזר.
פשוט נשמע שיש לך בעיה דומה, אז אשמח מאוד לשמוע מה דעתך בנושא.

קבן זה פסיכולוג צבאי פשוט, באזרחות פחדתי ללכת מחשש שזה ידפוק לי את העתיד, אבל אני לא מסתדר שם אז לפחות יהיה לי למי לפרוק את מה שאני עובר אולי הוא גם יעזור לי מבחינת תנאי שירות.. גם מכובד, ממש קשה כשאתה לבד מוקף אנשים ואתה מרגיש לא קשור כן..