דיי נמאס לי. באמת שנמאס לי.

שואל השאלה:
המשך:
לאנשים כבר יש רושם עלי, שהולך איתם מהפאקינג יסודי, זה לכמעט ובלתי אפשר לשנות אותו. התחברתי עם עוד אנשים מהשכבה, אבל לאף אחד אני לא ממש מתחברת, אולי כי הם לא מתחברים אליי ולא נפתחים אליי. אז להתחבר לאנשים שהיו איתי בשכבה שהלכה איתי מהיסודי? זאת לא אופציה. נמאס לי כבר לשבת בבית כל יום שישי. או לשבת כל יום בכללי, ולראו את כולם נהנים שם בחוץ. נמאס לי לראות שלכל בן אדם יש חברים טובים שהוא יכול לספםר להם הכל ואני שומרת הכל בבטן. נמאס לי שאני מנסה לקבוע משהו, אפילו אם זה רק ללכת לגלידה, וכולן שמות עלי זין ומתעלמות ממני. מה כבר ביקשתי? חבר. חבר אחד. חבר אחד בלבד. רק אחד! זהו! שאני יכולה לספר לו הכל. שהוא יכול לספר לי הכל. שאנחנו יכוליםפ לסמוך אחד על השני. שנסתובב ביחד, נצחק ביחד, נעשה הכל ביחד. אני לא מבקשת עוד חברים. רק אחד. זהו. אבל לא. אפילו את זה אין לי. ואני לא חושבת שאי פעם יהיה לי. נמאס לי. באמת שנמאס. התייאשתי. נתתי לזה כל כך הרבה צ'אנסים. נתתי לאנשים כל כך הרבה הזדמנויות. ניסיתי להתחבר, ניסיתי להכיר, אבל זה לא הולך. ואני? אני באמת שהתייאשתי. ואני לא חושבת שאני יכולה עוד להמשיך בחרא הזה. אני לא אובדנית, אני לא חותכת, אני לא חושבת על זה, עברתי את התקופה הזאת, אני בסדר עכשיו, אני באמת שלא אובדנית, אני פשוט מאוכזבת. מאוכזבת מאנשים. אם קראתם את זה עד עכשיו, אני באמת מעריכה את זה. רק רציתי לפרוק. את כל מה שאני לא יכולה לספר לאנשים. תודה רבה. השאלה ששאלתי זה לא הפואנטה של השאלה. אני לא מצפה מכם לענות על כלום פה. רק רציתי לפרוק. אני בת 15. אם זה משנה.

קודם כל חברים אפשר למצוא בכל מקום ובכל זמן. אם לא יהיו לך חברים בבית ספר, אז יהיו לך במקום אחר. אם זה לא יעבוד לך תעברי בית ספר. התחלה חדשה, ילדים חדשים, חברות חדשות, הכל. וזה גם טוב שיש לך איכשהו להוציא את התסכול עם הגיטרה. מוזמנת לפנות אלי בפרטי אם את מרגישה בודדה וזה

כתבת שזאת לא שאלה, אין לי ממש מה להגיד חוץ מלהציע לך לדבר איתי בפרטי, ממש לא בקטע של לרחם עליך, בקטע של הייתי במצב הזה ואני יכולה לעזור לך אולי.

שואל השאלה:
באמת שאני לא מצפה שאף אחד ייענה לי, רק רציתי לפרוק ולכתוב את כל מה שאני מרגישה. זהו. באמת שאני לא מצפה שתענו לי. רק לפרוק זה הכל.

קראתי
זה נשמע כאילו שאת לוקחת הכל ברע...
את חייבת ללכת אל ילדים תנסי אפילו את כל מי שיש בשכבה.
גם "חנונים" היה ילד שחשבתי שהוא מציקן וזה...
ועכשיו הוא אחד החברים הכי טובים שלי
אם את רוצה שלחי לי בפרטי אשמח לעזור!
תפרקי אצלי בפרטי הכל. אני מבטיח שתמיד אעזור לך!

אולי את לא רוצה שאני אענה ולא מצפה, אבל אני רק רוצה להגיד שזה יעבור וגם לי הייתה תקופה בידיוק כזו. עדיף אולי שתתחברי לבן אדם שאת לא אוהבת? מה את אומרת על זה? אולי לא תוכלי לספר לו הכל. עדיף חברמעצבן קצת במקום להיות במצב כזה. או שתלכי לפסיכולוג

שואל השאלה:
אני מנסה. אתם חיביים להבין שניסיתי להתחבר לכל כך הרבה ילדים, אבל אף אחד לא באמת רוצה להתחבר איתי. אני לא ממש "מקובלת" ובא נגיד, כנראה אנשים לא אוהבים את החוש הומור שלי, המראה שלי לא ממש.. יפה, ו.. זהו. אני לא יודעת למה אנשים לא מתחברים אליי. אבל אתם חיביים להבין שבאמת זה לא שלא ניסיתי, ניסיתי.

יואו באמת כואב לי לשמוע את זה
את בטוחה שניסית ממש כל אחד?
תלכי לחוגים אולי תמצאי חברות

היי, אני מבינה אותך, באמת שכן.
אני פחות או יותר באותו מצב שלך כרגע..
אני מבינה מה את עוברת ואיך את מרגישה. אגב, הכתיבה שלך נורא יפה (:
אני ממש אשמח להכיר אותך, את יכולה לשלוח לי הודעה?

תמיד יש חברים לאנשים כמוך, צריך רק למצוא אותם. חשב מאוד לעשות פעילות ספורטיבית ולהמשיך לנגן דברים כאלה עושים טוב. נסי תנועת נוער שאת מתחברת אליה, יש מלא...

קראתי את כל מה שכתבת.
השאלה שלך מאוד עצובה ומעט בכיינית, אני מבינה שאת בן אדם בודד.
ואני מבינה שזה קשה לקום בבוקר בידיעה שלא יהיה לך עם מי לדבר, ועם מי להיות. ואני מבינה שזה קשה להיות מוקפת באנשים צבועים שרק מלהסתכל עליהם עולה לך בחילה.
אבל את צריכה להבין שאנשים לא יכנסו לבד לחיים שלך. ואם תישארי בפוזה של "אני בודדה ואף אחד לא רוצה להיות חבר שלי", אז באמת אף אחד לא ירצה להיות חבר שלך.
אז תצאי מהגיטרה, ותצאי מהדיכאון שאת סתם מכניסה את עצמך אליו.
וכן! תצאי להכיר אנשים חדשים.
תשני את עצמך ואת הדיכאוניות שלך.
לא טוב לך בכיתה? תעברי כיתה.
לא טוב לך בבית ספר? תעברי בית ספר.
זה לא בלתי אפשרי. עוד שנייה נגמרת השנה. כדאי לך להתחיל לחשוב מה את עושה לקראת שנה הבאה כדי לשנות את עצמך.

את פורקת ומדברת, אבל הדיבורים שלך מסתכמים בזה שאת פשוט בודדה. ושאת לא מוצאת את עצמך בסביבה שלך.
את אומרת שניסית להתחבר עם אנשים, ולא מצאת שום חיבור וקשר איתם.
כמה אנשים ניסית להכיר? 10? 20? אני מאמינה שלא יותר משלושים.
את תפגשי עוד המון אנשים שהם לא הטעם שלך, ולא מסוג האנשים שאת מתחברת אליהם. אז תנסי להכיר עוד ועוד.
לא רק מהבית ספר, ממקומות אחרים, אפילו מהרחוב.
תשיגי לעצמך את הביטחון לדבר ולהכיר אחרים. תנסי גם להיות שותפה ופעילה בשיחות. אנשים לא יתחברו אלייך אם את לא תראי שאת רוצה חיבור.

אני לא באה ממקום של לשפוט אותך, אני מכירה טוב מאוד את ההרגשה של להיות חסרת חברים. אבל אני אומרת לך שמגיע **לך** טוב יותר.
מגיע לך לקום שמחה לבית ספר, ולהיות מאושרת כי את הולכת לפגוש את חברות שלך.
מגיע לך להיות עם אנשים שאת אוהבת ושהם אוהבים אותך.

כל הטוב והאושר יקרה רק כשתעזי לעשות את השינוי.
ואני יכולה להרצות לך עד מחר על למה צריך להשתנות, ובמה זה יעזור, אבל אני לא רואה למה.
לא משנה מה אני אגיד לך, השינוי הוא בידיים שלך. ואת בוחרת מה לעשות עם הדברים שאמרתי לך.
את יכולה לנסות להיות חברותית יותר, להכיר אנשים חדשים, לעבור כיתה או בית ספר.
או שאת יכולה להישאר עצובה, ולשקוע לאט לאט בדיכאון מיותר שסתם יהרוס אותך.
אני מקווה שתביני מה את צריכה לעשות. זו דרך לא קלה שאת תצטרכי לעבור. וכן את תכירי עוד הרבה אנשים צבועים ומגעילים. אבל מתישהו תביני שזה מיותר להתייחס אליהם. את הרבה יותר מהם.
ואת עוד תרגישי בודדה, את לא תכירי במכה אחת אנשים. זה ייקח זמן. אבל זה דבר ששווה בסוף.

אני מאמינה בך, את רק צריכה להאמין בעצמך (:
בהצלחה! (:

היי, קראתי הכול. גם אני הייתי במצב הזה ( אני עכשיו בכיתה ז' ). זה נוראי. כולם נותנין עצות ורעיונות, ואומרים " אני מבין\ה אותך, אבל בתכלס - אין להם מושג. הדבר היחידי שאני יכול להגיד לך, זה שאת יכולה לפרוק רגשות אצלי חופשי בפרטי. אני אקבל הכול, ואקשיב להכול. ותזכרי: מתישהו זה יעבור ( אני יודע שזה אולי נשמע לך מפגר כרגע, אבל תאמיני לי - זה בסוף עובר... )

קראתי הכל כי אני מרגישה כל כך פאקינג מזוהה איתך ועם הסיטואציות שאת עוברת הכי נורא זה אין לך למי להגיד את זה את לא סומכת על אף אחד