בפגישה השלישית והאחרונה שלי עם הפסיכולוגית

(והייתי בפעם הזאת עם ההורים שלי אגב), היא אמרה שאני סובלת מדיכאון, בגלל שאני סיפרתי לה דברים שעוברים עליי והם תסמינים של דיכאון. היא המליצה לי ללכת לפסיכיאטר.
זה באמת אומר שיש לי "דיכאון"? כן יש לי ימים של מצב רוח מאוד מדוכא ויש לי סימפטומים אחרים, אבל חלקם לא בעוצמה ה"מצופה", יש גם שני סימפטומים שנחשבים מובנים מאליהם בדיכאון ואין לי אותם. אני לא יודעת מה לחשוב על עצמי.
אני הלכתי לפסיכולוגית בעקבות משהו אחר בעיקרון, פשוט היא דיברה איתי על זה תוך כדי כי שמה לב שנהייתי מוזרה כשהזכירה משהו על מצבי רוח. הייתי אמורה להתחיל טיפול אבל ההורים לא אישרו את זה בסוף. בגלל זה כמובן אני גם בטח שלא אלך לפסיכיאטר.