7 תשובות
מאד מאד מאד הגיוני.
כמו הרבה אנשים, שחווים צער על אובדן מישהו יקר, את הדחקת את הרגשות שלך, והחחזקת מעמד ככה, למשך שלושה שבועות.

ואןלי גם יום השואה, שנחשב יום עצוב, עזר לך להוציא.

יופי שזה סוף סוף קרה לך. שיחררת.
שואל השאלה:
תודה עודדת אותי
אנונימית
זה די הגיוני.. פשוט לקח לך זמן לעכל את המצב, ומשתתף בצערך
זה הגיוני, אגרת את כל הרגשות והגעת למצב שרת לא יכולה יותר, משתתפת בצערך
זה הגיוני אם את רוצה לדבר על זה אני פה :)
והיתה שאלה דומה לשלך מקודם ואם זאת את אני בטוחה שהילדה לא תחשוב עליך דברים רעים וככה גם בכיתה... זה היה יום השואה וזה בסדר גמור המון בוכים ביום הזה.
שואל השאלה:
אני גרה בארצות הברית, אין שם יום שואה (לפחות שום ציון או צפירה) זה היה בכיתת ריקוד שפתאום התחלתי לבכות..
אנונימית
עדין זה לא נורא.. אם היית ילדה מהכיתה שלי אני הייתי שואלת אותך מה קרה ומנסה להתחבר איתך...
אין משהו מרושע לחשוב על בן אדם שהתחיל לבכות לכולם לפעמים זה קורה.
גם לי זה קרה שנה שעברה כשהייתי תלמידה חדשה.
באותו הנושא: