תשובה אחת

להדפסה
דוא"ל לתגובות (4)
את הראשונים חצב בורא העולם בכבודו ובעצמו, אבל אז משה שבר אותם מסיבה טובה. את השניות משה רבינו חצב בעצמו; אלו ואלו היו מעשה ניסים ושימשו עדות לעם ישראל לנצח, ואת הסמל שלהם ניתן למצוא כמעט בכל בית כנסת.

אלו הם שני לוחות הברית אותם קיבלנו על הר סיני. הבה נלמד על ההיסטוריה המרתקת שלהם, וגם נסקור עובדה חשובה לא פחות: כיצד ציור של אמן לא יהודי הפך לטעות נפוצה באלפי בתי כנסת ובתי ספר.

אלוקים נותן למשה רבינו שני לוחות

נפתח בסיפור המובא בחומש.

לאחר המעמד העוצמתי של מתן תורה בו בורא העולם אמר לעם ישראל את עשרת הדברות, עלה משה להר שם הוא שהה במשך ארבעים יום. ללא מזון וללא שתיה הוא למד את התורה מפי האלוקים. בסוף אותה תקופה נתן לו בורא העולם מתנה אותה עליו להעביר לעם ישראל: שני לוחות אבן עליהם היו חקוקים עשרת הדיברות משני צידן. הפסוק מתאר כי הלוחות היו "כתובים באצבע אלוקים"1, "מעשה אלוקים, והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות"2.

כשהלוחות בידו ירד משה מן ההר, אבל אז הוא הופתע לגלות שבהיעדרו העם נכשל בחטא חמור של עבודה זרה והחל לעבוד את עגל הזהב. בתגובה, משה לקח את הלוחות, השליך אותם אל הארץ והן נשברו. הוא הבין שבורא העולם כועס מאוד על חטא עם ישראל, ומיהר לשוב אל ההר ולהתפלל לבורא העולם שיסלח להם. לאחר ארבעים יום של תחנונים, בראש חודש אלול, אמר לו בורא העולם לחצוב סט נוסף של לוחות עליו האלוקים יחרוט שוב את עשרת הדברות.

"פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת"3.

משה חצב לוחות והביא אותם לבורא העולם. מאוחר יותר, כאשר נבנה המשכן, הוכן ארון מיוחד שם היה מקומם של הלוחות השניים והסט השבור.

הלוחות במדרש

רבות מדובר בלוחות במסורת היהודית. על פרטיהם ה"טכניים", כמו גם על המשמעות שטמונה בהם. הנה כמה טעימות.

התלמוד4 מזכיר את הלוחות בין "עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות". המדובר הוא על ערב השבת הראשונה, בסיום ששת ימי בריאת העולם. "בין השמשות", לקראת סיום מלאכת בריאת העולם, הוסיף הבורא ליצור כמה דברים מופלאים וניסיים שישמשו את העולם בעתיד. אחד מהדברים הוא הלוחות.

במקום אחר מרחיב התלמוד5 על הנס שהיה בלוחות. האותיות היו חקוקות מצד אל צד, ונראו משני הצדדים, דבר שיצר שתי בעיות שנפתרו בדרך נס:

אותיות סופיות ותלויות. האותיות ם ו-ס חלולות ובאופן טבעי הן היו אמורות ליפול. בלוחות היה נס, והחלק הפנימי של האותיות הללו היה תלוי באוויר.

כתב דו-צדדי. למרות החקיקה מצד אל צד, שגורמת לחשוב שהאותיות נראו כראוי
באותו הנושא: