אמא שלי שונאת אותי.. מצטערת שזה ארוך

וואו, זה מקרה קשה.
היא ממש אומרת לך תמותי?

אני מבינה אותך..
מקווה שזה יפתר

כולם נועצים לך, כדי לא יודעים איך לענות ואיך לעזור לך.
וגם אני לא כל כך יודעת, אבל אני מציעה שתנסי לדבר איתה על זה, שתנסי לדבר איתה על איך את מרגישה בגלל זה.

וואו, זה ממש קשה.
כל אדם צריך אהבה ומה יותר טבעי מלקבל את זה בבית? ובכל זאת המון אנשים יודעים שהתאוריה "הורים תמיד אוהבים את הילדים שלהם" זו רק תאוריה...
זה כל כך כואב.. מזדהה איתך נשמה. זה טירוף.. במיוחד שאמרת שניסית כבר לדבר איתה וזה לא עוזר. הייאוש בטח עושה לך כואב וקשה גם מחוץ לבית, בבית ספר ובחברה.. וזה כל כך עצוב. להורים יש כל כך הרבה כח והם לא מבינים את זה!
אני לא מכירה אותך אבל אני בטוחה שאת אדם מדהים; אנשים שעוברים דברים בחיים תמיד יוצאים טובים יותר. אין לי תשובה לגבי מה את יכולה לעשות עכשיו כל כך, זה נושא מסובך ועמוק.. אני מציעה תנסי לראות כמה מוזיקה יכולה לעשות לך טוב ולעודד אותך. תמצאי חברים אמיתיים, תעזרי ותקשיבי- כשנותנים זה משכיח את הבעיות שלך.. תנסי להיות כמה שיותר מחוץ לבית- תמצאי פינה שקטה בפארק או משהו ותנסי להיות שם כמה שיותר כשאמא שלך חוזרת מהעבודה. ותמיד תזכרי שאת הכי חזקה שאפשר, ושלילדים שלך תהיה ילדות הכי טובה שיכול להיות, אני בטוחה שהם יקבלו את כל האהבה שלך. עוד כמה שנים, תגדלי ותלכי מהבית ותבני את החיים שלך.. תקווי בשביל העתיד. תאמיני בעצמך. אוהבת אותך נסיכה חזקה, שיהיה לך טוב. ואני פה בשבילך אם את רוצה, אני אשמח להכיר אותך ולשמוע אותך.
תהיי חזקה.

אני בערך באותו מצב.. אני מקווה שנצא מזה כי זה מצב מגעיל. אני ממש מקווה שמישהו יכתוב פה עצה טובה

את לא יודעת כמה אני מבינה אותך,
זה לא באמת פתרון לטווח הארוך אבל תנסי לדבר, תכונני להכחשות מצידה, אבל אל תוותרי.

היי, אני ממש יכולה להבין מה את עוברת.
את הכאב ואת זה שאלייך מתייחסים אחרת מלשאר האחים ושזה פוגע בך ולא נעים לך.
הייתי מציעה (אם יש לך אבא, לשתף אותו ולהסביר).
אם לא, תפני אליה, אני לא צוחקת, זה די מוזר, מביך ואני מבינה את כל ההרגשות שלך בגלל זה אני אומרת לך.
אם קשה לך פנים מול פנים? שפכי הכל על איזה דף, אני רואה שאת מתנסחת ממש יפה, ספרי לה איך את מרגישה. אם את כותבת לה מכתב, תעשי את זה נניח שהיא תקרא את המכתב בזמן שלא תהיי בבית, כי זה סתם ילחיץ אותך.
אני בטוחה שהיא די תירתע מהמכתב והוא יגרום לה לחשוב עליך פעמים.
מקווה שהצלחתי לעזור, שיהיה לך המוןהמון בהצלחה.

אני מבינה אותך כי אני עוברת משהו דומה, רק בסדר גודל קצת יותר קטן
אין מה לעשות, מפנימים שזה המצב כי הריי לדבר איתה לא עובד (אני מניחה שכבר ניסית)
תנסי להתחבר לחברים וכמה שיותר שתוכלי להיות בבית כמה שפחות ושהחברים שלך יוכלו להיות איתך במהלך היום.
אל תדאגי, הכל לטובה, תשארי חזקה

אממ... אולי תפני לשירותי הרווחה? רק במקרה שניסית לדבר איתה כמובן

יאיי בזכותי מלא עזרו לך, וזה הגיע למקום הראשון בעמוד הראשי.. (כתבתי תגובה למעלה שינעצו ועכשיו מחקו חח) מקווה שכולם עזרו לך ואת יותר טוב עכשיו את מדהימה

ולתגובה למעלה לדעתי היא לא צריכה רווחה. יכול להיות שזה נובע מכך שאמא שלה דואגת לה יותר מהאחרים ולא שמה לב שעל הדרך היא מקניטה את הבת שלה, כל עוד זה לא הגיע למכות ופגיעה נפשית חמורה אין מה לפנות לרווחה.

אני לא כל כך מבינה בזה שואלת השאלה אבל לדעתי תקחי אותה לשיחה ביום יותר טוב שלה.. ותדברי איתה למה היא ככה אלייך ואם עשית משהו לא בסדר?! ותדברו על הכל. תגידי לה שזה ממש מפריע לך, ואם היא מקבלת את זה מעולה. ואם לא אז תדברי אולי עם אבא? או תפרקי מול חברה או אחות? זה יעזור לך להתמודד..

תהיי חזקה ואל תתני לה לפגוע בך, היא לא שווה את הכאב שלך

אני בדיוק במצב שלך.. ואני אובדת עצות

למה מינוסים? אני האנונימית מלמעלה

גם את תהיי חזקה^ לזו שענתה מתחתי

אמא שלי אוהבת את אחי ואותי באופן שווה אבל לא פעם היו אנשים במשפחה שאהבו אחד מאיתנו יותר מהשני, מהסיבה הזאת פשוט כעסנו על אותו הבנאדם ואמרנו לו שזה לא בסדר. סבא שלנו פעם אמר שהוא הכי אוהב אותי מבין שנינו אז נורא התעצבנתי עליו והוא אף פעם לא חזר על זה שוב. קחי תמיכה מהאחים שלך הם הרי אוהבים אותך לא? תבקשי שיגבו אותך
אפשר גם לשאול איפה האבא בסיפור הזה?

כנל. אנחנו באותו מצב. אמא שלי אומרת לי 'כלבה' וכל מיני דברים כאלה.
ושתביני שאני בת 14, ה' היא חושבת שבגיל 14 במקום להתרכז בלימודים אני צריכה לשמוע את ה'כלבה' הזה כל בוקר.
ושתביני שאני ממש לא עושה בלאגן, אני באמת ילדה טובה. אני בכיתת מצויינות והכי משקיעה בלימודים.
באסיפת הורים האחרונה גיליתי שהממוצע שלי 89 (שזה אומר שאני לא מצטיינת) והיא פשוט השפילה אותי בדרך הביתה.
הדמעות עמדו לי בגרון עד שהגענו הייתה רצתי, נעלתי את הדלת של החדר שלי ובכיתי כל כך הרבה.
שתהיי בעיניין שאם היא לא הייתה אומרת לי כלבה כל בוקר אולי לא הייתי עסוקה בלבכות, הייתי עסוקה בללמוד והממוצע שלי היה גבוה יותר.
הייתי סובלת ממנה כל כך הרבה. תמיד היא אהבה יותר את האחים שלי. תמיד כל מילה שאחותי הייתה אומרת הייתה קדושה אבל מילה שאני אגיד הייתה שווה לכלום. לעוד מילה שנזרקה באוויר. תמיד שאח שלי היה בא אליי לחדר, זאת לא שאני שהלכתי אליו. תמיד אני הייתי אשמה בזה שהצקתי לו או משהו כזה.
אבל את יודעת מה, זה מה שיבדיל אותנו מילדים אחרים ומפונקים.
אני ואת ועוד ילדים וילדות כמונו תמיד ידעו להסתדר לבד, לא לדאוג שנהייה לבד, שלא יעריפו עלינו מחמאות או אהבה. אנחנו רגילים לזה. עם כמה שזה חרא להיות רגיל לדבר כזה..
זה קשה, אני מבינה אותך, באמת.
אבל בסופו של דבר זה עובר ליד האוזן- היום אני כבר הרבה יותר חזקה. אני לא מתרגשת מה'כלבה', 'סתומה', 'טיפשה'. אני כבר לא בוכה, אני לא מפחדת ממנה. זה עובר ממש ליידי.
ברור שיש דקירה כזאת קטנה אבל מתרגלים. באמת.
בסוף מתרגלים להכל. גם אם זה השפלות של החיים או ההרגשה הכי טובה בעולם.
את תראי שאולי סבלת, ולשום ילד בעולם בשום גיל זה לא מגיע אבל יצא מזה משהו קטן טוב אחד- את תביני שאת יכולה לעשות הכל לבד.
אני הבנתי אתזה שגם אם אהיה לבד בעולם אני אסתדר. כי למדתי לבכות ואז לנגב לעצמי תדמעות ולא לחכות שמישהו יעשה את זה.
למדתי לדאוג לעצמי. אם זה ספר, חולצה, או ג'ינס אני קונה אותו לעצמי. למדתי להסתדר לבד- אני רעבה? גם אם מתהפך העולם אני לא אתקשר להגיד לה את זה. רוב הסיכויים שהיא תגיד לי שהיא בעבודה ותגרע עלי. כאילו שאני שולטת בזה- מתי להיות רעבה ומתי לא. היא חושבת שארוחה מעשה בבוקר עד ארבע וחצי מספיקה.
אז אני מכינה לעצמי אוכל. וכדי שהיא לא תצעק עלי שוב, אני מנקה את כל הכילים שהשתמשתי בהם. (משום מה שהאחים שלי מלכלכים אותם זה בסדר אבל כשאני זה ממש גרוע).
אז סבבה, השלמתי עם העובדה שאני סוג של לבד. אף חברה שלי לא יודעת על המצב הזה, אני באמת לבד. אני מראה שכלפיי חוץ הכל בסדר. ותאמיני לי- אני אלופה בהצגה הזאת. התרגלתי. זה התפקיד למשך עשר שעות מהיום שלי בערך.
אני לבד, עושה הכל לבד, לומדת, אוכלת, קונה לעצמי.
אבל את יודעת מה הניצחון הקטן שלי? שאני מספרת לך את כל זה ואפילו דמעה אחת לא ירדה לי. כי כבר התרגלתי. כי אני חזקה יותר, כי אני מתעלמת. אני מזכירה לך- אני בת 14. מגיל 8 אני מרגישה שאני הכי פחות מועדפת.
זה לוקח זמן, זה לקח לי זמן- אבל בסוף בסוף? בסוף מתרגלים להכל.
תהיי חזקה. אני איתך.

את לא מבינה עד כמה אני מבינה אותך. תמיד הרגשתי שאמא שלי מעדיפה את אחי הגדול יותר ממני, נותנת לו יותר תשומת לב וכל מילה שלו מקודשת, אבל אני? אותי היא לא מעריכה (למרות שאני תמיד דואגת לה ועוזרת לה המון ואח שלי סתם מפונק שלא עושה כלום בבית, אין לו חובות והוא ילד נזק), היא מקללת אותי כל היום ויוצאת עלי. כשאני ואחי רבים היא תמיד תהיה בצד שלו (גם אם הוא האשם), כשאני מדברת איתה ואז אח שלי בא היא מיד תפסיק את השיחה איתי ותדבר איתו אבל אם אני מפריעה לה בטעות כשהיא מדברת איתו היא צועקת עלי כמו מטורפת.
זה קשה לי ברמות מטורפות, קשה לי שאדם שאמור להיות קרוב אליי רק מוריד אותי למטה. כל מילה שהיא אומרת לי זה כמו סכין בלב למרות שאני יודעת שזה לא נכון, זה עדיין כואב. אבל בכל זאת אני אוהבת אותה. אני יודעת שזה נשמע הזוי לאהוב בן אדם שלא מעריך בך כלום ורק פוגע אבל ככה אני, אוהבת את מי שפוגע בי ועושה לי רע. אולי אם אני אפסיק להיות כל כך טובה אליה היא תתחיל להעריך קצת את הבן אדם שאני, תפסיק לקחת כל דבר כמובן מאליו.
פעם הייתי בוכה מכל דבר קטן. פעם. היום כבר התחשלתי ולמדתי שאני לא צריכה אהבה מאנשים שלא יודעים מה היא, הבנתי שאני יכולה לקבל את כל מה שאני צריכה מאנשים שבאמת עושים לי טוב. אני יודעת שעכשיו קשה לך, אני יודעת, אבל אני מבטיחה לך שבסופו של דבר את תהי מאושרת. זה מגיע לך. יום אחד יהיה לך מישהו שיאהב אותך ויעריך אותך וכבר לא יהיה לך איכפת מהאנשים שפגעו בך. את חזקה ואת תעברי את זה.
כרגע אין כל כך הרבה מה לעשות. לדבר איתה לא יעזור בכלום (מניסיון), היא תמשיך לפגוע בך וזה לא יזיז לה. אם את תביני כמה את שווה וכמה כל מילה שהיא אומרת לא מזיזה לך- את תלמדי לחיות עם זה ולא לשים עליה. בסופו של דבר היא תראה שאת לא לוקחת את זה קשה ותפסיק להציק לך. אני מקווה.
בהצלחה לך! (וגם לי.)

גם אצלי זה ככה רק שאצלי יש אחות קטנה ועליי לא שמים באמת. היא מטומטמת מגעילה ומניפולטיבית וההורים שלי מרעיפים עליה אהבה והם בקושי שואלים מה שלומי. הם אומרים שאני עצובה כול הזמן. מעניין למה באמת. מאוד קשה לראות את שתי ההורים שלך מהצד את החיוכים והאהבה שלהם ואת היחס אליי. אני דיברתי איתם, בכיתי, אבל כמו שאמרת עץ עקום לא מתיישר. עוד שנה וחצי אלך לצבא ואז אני רוצה לגור לבד כי לחיות בבית הזה זה בלתי אפשרי.

שואל השאלה:
ואוו תודה לכם, באמת העלתם לי את המצב רוח

את לא לבד..
בבקשה תשלחי לי הודעה בפרטי. זה חשוב לי מאוד.

כואב לי לשמוע את זה, אין לך מושג כמה אני מבינה אותך
יש לי שלושה אחים גדולים מאותה האמא אך לא מאותו אבא (אבא שלהם נפטר) אמא שלי התחתנה שוב עם אבא שלי והם התגרשו שהייתי קטנה, אין יום שעובר שאני לא שומעת "הוא עזב בגללך"
לא עבר יום שלא קיבלתי מכות או שמעתי קללות... רק אני
אין לך מושג כמה היא דפקה לי את החיים אני לא יכולה לספור עם האצבעות כמה פעמים פגעתי בעצמי בגלל האישה שאמורה לאהוב ולשמור עלי
אני מבינה שקשה להכיל את הכאב, אני מבינה את הרצון העז רק לשמוע שלוש מילים קטנות בעלות משמעות חזקה "אני אוהבת אותך"
את ניסית וניסית לסדר את העניין ולא הלך אני מבינה כמה זה מייאש וכמה זה כואב אבל את תקשיבי טוב טוב למה שיש לי לומר לך!
שלא תעזי לחשוב אפילו לשנייה שאת לא שווה, שאת לא רצויה
שלא תעזי לוותר על עצמך, אמא או לא אמא אל תתני לאף אחד להשפיל אותך ובטח שלא לאחל לך מוות
אני כמו מטומטמת לפני כמה שנים ילדה בת 16.. התחלתי לשתות, לעשן, לחתוך ועוד מקומות אפלים שאני לא אפתח והכל בגלל "אמא" אבל היום הבאתי לעצמי את הכאפה שהבנתי שאף אחד לא ייתן והבנתי שזה לא יימשך לנצח
תתנחמי בעובדה שאת צעירה כל מה שאת עוברת זה ניסיון שיעזור לך בחיים
שאת תגדלי את הילדים שלך את תדעי לאהוב את כולם באופן שווה
תוכיחי לעצמך שאת יכולה עם כל הקושי לבלוע רוק ולהמשיך לעמוד על הרגליים
תיראי כמה מבינים אותך, כמה רוצים לטובתך
תהיי חזקה יפה!