חבר שלי היה בתקופה מאוד עמוסה וזה גרם לו בקושי לדבר איתי וקצת התווכחנו על זה. די הכרחתי אותו שיתקשר אליי היום כדי לדבר -

שואל השאלה:
הוא גם עובר תקופה קשה בכללי כי סבא שלו נפטר לא מזמן ואני לא רוצה להכביד עליו עוד..

את צריכה לכבד אותו ולעזור לו, במקום להתווכח איתו.
למה את מבזבזת את הזמן החופשי שלכם על וויכוחים במקום לנצל את זה ולדבר בצורה נורמלית?
שימי את עצמך במקומו- תקופה עמוסה זה לא נעים, ומה שחסר לו זה שהחברה שלו תעשה סצינות על משהו שלא בשליטתו.
אני לא מנסה להשמע תוקפנית, אבל ברצינות, תחשבי על זה רגע- מה זה יעזור אם תתלונני על זה? זה יעצור את העומס? יקל על המצב? לא, זה רק יפתח ביניכם ריבים. לא חבל?
תנצלי את הזמנים בהם אתם יכולים להיפגש ולדבר ותחכי בסבלנות שהתקופה העמוסה תיגמר- כי לכולנו יש תקופות עמוסות, לא צריך להכביד עליהן יותר. אני בטוחה שגם לך לא היה נעים או הוא היה בא בטענות אם היית עוברת תקופה עמוסה. ואני בטוחה שהיית מרוצה אם הוא היה מנסה לגרום לך להרגיש יותר טוב בתקופה עמוסה- זה מה שאת צריכה לעשות.
הו ועוד סבא שלו נפטר. בשביל מה את חברה אם לא בשביל לנחם אותו? ברצינות, שימי את עצמך במקומו.

שואל השאלה:
הלוואי שזה היה המצב.
חודשיים שהוא לא יכול להיפגש או לדבר איתי ביגלל העומס הזה, אז איך אני אמורה שלא להתלונן?

כמובן שניסיתי שלא להתלונן בכללי ועכשיו ביכלל לא כי סבא שלו נפטר והכל אז אני באמת מנסה לעזור ולנחם. אבל זה עדיין דברים שנשמרים בלב ככה וזה כואב שחבר שלך מתייחס אלייך בצורה הזאת.
אני לא מצפה ליותר מדי בסופו של דבר.
הוא לא יכול להיפגש, סבבה. אבל לפחות שירים טלפון לפעמים (באמת אפילו לדקה) או משהו להראות סימן שהוא זוכר שאני קיימת.

דרך אגב אנחנו במערכת יחסים רחוקה, אז זה קשה להיפגש.

שואל השאלה:
אני יודעת שהוא מאוד עסוק ויש עליו עומס ואני באמת שמנסה לכבד אותו אבל ככל שהזמן עובר זה מתחיל כבר להציק. זה גם גורם לי לפעמים לטעות כמה אני חשובה לו...

*לתהות
ומה שאת באמת צריכה לתהות לגביו הוא קשר מרחוק..

אז זה נשמע כאילו הוא בתקופה שהוא מעדיף להיות לבד. ותראי, לדעתי זה לא אפשרי לקיים מערכת יחסים רחוקה, זה יסתיים מתישהו כי... כי זה רחוק. פגישות ולראות אחד כת השנייה לדעתי זה מה שמשאיר את הקשר. פשוט, תחשבי על זה לעומק. תנסי לחשוב על זה מנקודת מבט של אדם בצד, אולי תראי את זה בצורה אחרת.