איך בוכים בכוונה?

חושבים על משהו עצוב לעומק

תחשבי על משהו שממש עצוב לך

תחשבי על משהו ממש עצוב/תזכרי ברגע קשה
בצל מתחת לעיניים
ריס בתוך העין יגרום גם לדמעות

אין לבכות בכוונה. תנסי לחשוב על מישהו שנפטר אצלך, או על מה שאת שונאת בעצמך

כעיקרון כשאני מצליחה לבכות בכוונה אני חושבת על משהו ממש עצוב ומדמיינת את החיים שלי ככה.
כאילו נגיד חיים בלי אחד ההורים חס וחלילה טפו טפו טפו, בדרך כלל זה גורם לי לי לבכות דמעות ממש אבל קשה לי להשאר בדמות הרבה זמן כי זה מאמץ ואני לא איזה שחקנית, ובגלל שאני לא באמת בוכה אז אני עוצרת בשניה כשקשה לי להמשיך להתאמץ להוציא דמעות ואז קשה להחזיר.
אם את מדברת מבחינת סרטים, יש חומר לבן כזה ששמים לשחקנים בעין ואחרי כמה שניות או דקות זה מוריד דמעות וכל מה שנשאר להם לעשות זה להיכנס לדמות

תחתכי בצל, או שתעשי מה שאני עושה:
אני או שומעת שיר עצוב או שיר שמזכיר לי תקופה נוסטלגית שאני מתגעגעת אליה או שנזכרת באנשים חשובים לי שרבתי איתם ואז בוכה שאיבדתי אותם ונזכרת ברגעים שחלקתי וחוויתי איתם
או לשים עיפרון בעיניים (אני דומעת מזה)

שואל השאלה:
אני יודעת ששחקנים משתמשים בטירסטיק, אבל יש כאלה שבוכים בכוונה ולפי מה שהבנתי יש כל מני שיטות אבל אני לא מכירה שיטות כאלה... גם לחשוב על משהו עצוב לא גורם לי לבכות...

לחתוך חזרת, או לכתוש חזרת, זה מוות רצח יותר מכל דבר אחר

זה מה שהשחקנים עושים כנראה, חושבים על משהו עצוב זאת השיטה!
את אמורה לחשוב על משהו שאת יודעת שיגרום לך לבכות או להיזכר במשהו שגרם לך פעם לבכות.
ושחקנים ממש טובים יודעים לבכות יפשוט להיכנס לדמות והסיטואציה העצובה להבין אותה ולהרגיש כאילו זה קורה ופשוט לבכות.

רואים או חושבים על משהו עצוב. שומעים מוזיקה עצובה. אתמול למשל ראיתי את הפרק הכי עצוב בכמעט מלאכים ולא הפסקתי לבכות בכי של ממש. אם את רוצה אני מוסיפה קישור לפרק. אני יודעת שזה ישמע דבילי אבל הסיטואציה שם באמת עצובה לא קשור אם אוהבים או שונאים את הסדרה. זה כשמישהו אחד משם מתעוור