אתם מרחמים על אנשים בלי חברים? (ועוד משהו בפירוט).

גם לי אין..
אני חושבצ שמרחמים...

את רוצה שיהיו לך חברות או שתרגישי יותר נוח גם אם אין לך?

היי, פעם גם לא היו והרגשתי נורא, שאין לי למי לספר את מה שאני עוברת או מישהו לצחוק איתות זה מאוד עצוב ולא נעים. אני ממש לא חושבת שאת מוזרה, אולי רק פגשת את האנשים הלא נכונים. זאת את, ואם שואלים אותך לגבי חברות, תגידי את האמת, בחיוך. אולי יהיו רעים ויסתכלו עליך מוזר, כי יש אנשים רעים בעולם. תתעלמי, זאת מי שאת ואת לא מעריכה אותם אז אל תתייחסי. אל תייחסי חשיבות לתגובות של האנשים. אני פה בשבילך תמיד (:

היי, אני יודעת מזה להיות בלי חברים, במיוחד זה ששואלים אותך "עם עשית מדורות בלג בעומר" ואת מנסה להחליף שאלה, כי אין לך חברים לעשות איתם.
אממ, לי אין חברים (די מבחירה).

אני לא חושבת שיש מה לרחם עליך, את גדולה, עצמאית, בוגרת, בכל זאת כתבת שלא ננסה לעזור כי לא תמצאי חברים, אם גישה כזאת בטוח לא תמצאי, תנסי, אין לך מה להפסיד.
אם תרצי לשתף אותי, יותר מאשמח.

גם לי אין.. ואני שמיניסט שסובל כל החיים מבעיות חברתיות לא יודע מה יהיה איתי בצבא

אחותך מתנהגת באנוכיות, פרט שהיה חשוב לי לציין!

בשביל לצאת מהמצב העכור שאת שרויה בו כרגע עליך להבין מספר דברים: את יפיפייה בדרך שלך, את מוכשרת וחכמה!

תהיי חייכנית זאת פעולה שמשדרת שמחה וכיף לשהות בחברת אנשים שמחים.
תהיי נחמדה, תעזרי לאלו שצריכים עזרה, תציעי עזרה למתקשים בלימודים,
**אך מעולם אל תתני שינצלו אותך!**

נסי לדבר עם אנשים בסביבתך, כגון: שכנות, בנות מהשכבה/מהכתה, מפעילויות והתנדבויות.

ועשי מה שעושה לך טוב, מצאי דברים שאת מוצאת בהם עניין ותבלי!

אני לא מרחמת על אנשים בלי חברים.
כל אחד יכול להשיג חברים, זה תלוי רק בכם וברצון שלכם.
להגיד "יש לי חרדה חברתית קשה, אני ביישנית ואני מנסה ולא מצליח לי" - זה פשוט לוותר לעצמכם.

קודם כל את צריכה להבין עם עצמך למה הדבר הזה קורה, למה את מרגישה מוזר שאת בחברת אנשים? תמיד היית לבד? בעבר היית יוצאת? או שזה התחיל לקרות לך רק בזמן האחרון.
רק את יכולה לעזור לעצמך ולא אף אחד אחר, את צריכה להבין ממה הקושי שלך נוצר ולנסות לפתור אותו. את זאת שמרחיקה ממך אנשים את בעצמך אמרת: " ואני שיפוטית לגבי אחרים", את נסית פעם אחת לבוא ולגשת לאיזה משהי ולנסות באמת להכיר אותה מבלי לשפוט ישר? יכול להיות שיש אנשים שכן רוצים להתחבר אלייך ואת פשוט מרחיקה אותם ממך מבלי לשים לב.
אז צריכה להשתחרר ולשבור את הסטיגמה ששמת על עצמך "ילדה בלי חברים" כי את כן יכולה לרכוש חברים, את פשוט מונעת את זה מעצמך והשאלה היא למה? מה עוצר אותך?
את צריכה לטפל בזה, הייתי ממליצה לך על טיפול טיפול קוגניטיבי התנהגותי - cbt. תקראי על זה באינטרנט ותבדקי זה מה שאת צריכה ולא סתם איזה מישהו.
מה שאת מתארת זה דבר שניתן לטפל בו בעזרת ליווי אישי ממישהו שמתמחה בנושא חברתי.
אל תרימי ידיים. תראי את עצמך כשווה בין שווים בסופו של דבר הם אנשים בדיוק כמוך
, אין לך מה להרגיש שונה לידם.

שואל השאלה:
ברור שאני רוצה.. אבל ממש ממש קשה לי אני לא יכולה להסביר אפילו איך אני מרגישה שאני יוצאת עם חברות..

לגלות לך סוד? אפילו שאני יוצאת לבד אני מרגישה חרא עם עצמי אין לי כוח לכלום מילדה יפה, נהייתי ילדה נראת ממורמרת ולא יפה בכלל וחיוורת. פעם כולם החמיאו לי ועכשיו, מלא מלא זמן לא אמרו לי מילה על המראה שלי.

אני יודעת שזה נראה שאני שלילית ממש, אבל עברתי מלא וניסיתי הרבה ועדיין מנסה.. אבל בנתיים הרגעים הטובים בחיי זה לאכול ולישון:)

אני מבינה אותך הביטחון שלי ברצפה גם עד לא ממזמן לא היה לי חברות בכלל כל פעם ריחמתי על עצמי בכיתי שעות אבל השנה אמרתי לעצמי שאני סתם מרחמת על עצמי ושצריך להיות חזקים למרות החרדות והביטחון העצמי ונהיתי יותר פתוחה באמת זה היה קשה זה היה ממש קשה אבל כל כך כיף לי יש לי חברות שאוהבות אותי ודואגות לי וכיף לבלות איתן והכל בזכות זה שלקחתי את עצמי בידים ללא עזרה של אף אחד ופשוט התחלתי לדבר עם יותר אנשים הבטיחון שלי עלה קצת אחרי שנים שהביטחון שלי ברצפה. אולי תלכי לפסיכולוג או שתקחי את הסיפור הזה שלי ותעשי איתו משהו זה קשה אני יודעת אבל בהצלחה.

שואל השאלה:
אין שם -
אני לא ממש יודעת, בגלל זה אני גם כל הזמן חושבת שאני עם בעיה.. כי אין משהו שממש קרה. פשוט לא הרגשתי בנוח במקום עם חברים. תמיד הייתי בצד ובגלל זה לא התחברו אליי. וזה שאני שיפוטית אני משאירה את זה לעצמי.. עם אנשים אני ממש נחמדה אבל שזה מגיע להכיר עומק אני ממש נרתעת ומתרחקת. וגם הם רואים שמשהו לא בסדר לדעתי..
הלכתי לcbt ולא עזר לי.. אני מנסה עוד דברים שבנתיים לא ממש עוזרים.. אני ממש מפחדת שיש לי בעיה כנראה /:

אני בול כמוך רק בלי עזרה מקצועית אף אחד לא עוזר לי כי אמא שלי מעמידה פנים שזאת אשמתי שאני "לא מנסה"
ואח שלי כל הזמן "שמנה, דובה, מגעילה"
אז אני מבינה אותך...

תבדקי באינטרנט על מה שאמרתי לך.
ברור שזה קשה, את לא שולטת בזה. כבר השלמת עם המצב כפי שהוא ובגלל זה כל כך קשה לך לנסות להתחבר לאנשים חדשים.
הכי חשוב לי שתביני שאת יכולה לטפל בזה! רק את יכולה לעזור לעצמך, אל תקשיבי לרגש, תלכי לפי ההגיון שלך, תלמדי לאהוב את עצמך ולקבל את עצמך כי אפחד לא מושלם אין דבר כזה בן אדם שהוא מושלם תמצאי את התכונות הטובות שיש בך ותחזקי אותם
ותיקחי בחשבון שזה עלול לקחת קצת זמן, זה תהליך שאת עוברת עם עצמך. נכון, בהתחלה יהיו קשיים ולפעמים יהיו מקרים שאת תרצי לוותר אבל בסופו של דבר אם את תתמידי ולא תוותרי לעצמך את תתגברי על זה, את תתגברי על כל המחשבות השליליות שגרמו לך להתנתק ולהרגיש לא טוב עם עצמך ועם הסביבה.
אם את צריכה משהו, כל דבר אני פה.

כמו שאמרתי לכי לפסיכולוג הבעיה שלי הייתה דומה לשלך מאוד לאט לאט עם השנים זה יעבור לך לכי לפסיכולוג או לטיפול רגשי זה יעזור לך

אנשים שאומרים שזה קל למצוא חברים ולהגיד שחרדה חברתית זה תירוץ וכל השטויות האלה פשוט לא מבינים איך זה מרגיש
זה כל כך ברור שבחיים לא הייתם בסיטואציה של חרדה מהחברה או הרגשתם מה זה להיות "דחויה" או וואטאבר
תעשו טובה אם אתם לא יודעים איך זה באמת מרגיש, אל תתנו עצות לאנשים שכן מרגישים את זה על עצמם על בסיס יומיומי כי העצה "פשוט תדברי עם מישהו" או "פשוט תמצאי חברים" ודברים בסגנון הזה לא עוזרת לאף אחד

עכשיו לעניין השאלה..
אני מבינה לגמרי איך את מרגישה ואני בעצמי חווה את זה וזה נורא מבאס להיות מישהי שלא רוצים להיות בחברה שלה או אפילו לא מנסים להתקרב אלי או להגיד לי היי בבוקר
אנשים כנראה לגמרי מתעלמים מזה שיש כאלה שאין להם חברים והם יושבים לבד כל הפסקה בתקווה שיגשו לדבר איתם אפילו ל5 דקות
ובגלל שהם לא תמיד מודעים למצב של אנשים כאלה הם לא יכולים להביע סימפטיה או רחמים לבנאדם כזה כי מבחינתם הם פשוט לא מבינים איך זה להיות בלי חברים כי הם היו מוקפים בהם כל החיים
עד עכשיו נתקלתי רק בשני ילדים מהכיתה שהיה להם אכפת מזה שאני יושבת לבד בהפסקות כי הם ידעו שהיו לי חברים ואני די שמחה מזה שלפחות לשני הילדים האלה יש עיניים והם רואים כשבנאדם בודד

אני לא מרחמת על אנשים בלי חברים, להפך. אני יכולה להבין אותם.
גם לי לא אין יותר מידי חברים, יש ילדים שהם פשוט לא חברותיים. לא מסתדרים עם החברה, וזה באמת לא כל כך פשוט למצוא חברים חדשים. לוקח זמן למצוא אנשים שבאמת מתאימים לך. אבל לפעמים צריך "להתפשר", לא לחכות לחברים האולטימטיביים בשבילך. תסתכלי מסביבך אם יש אנשים שאת יכולה להתחבר אליהם, אפילו קצת.
אולי תמצאי אנשים בדיוק כמוך, שגם הם לא מוצאים את עצמם מבחינה חברתית.
בהצלחה לך (:

אני לא מרחמת עליהם, אני מזדהה איתם.

אני מרחמת כי לפעמים גם אני מרגישה ככה
זאת הרגשה נוראית
אני משערת שהעזרה המקצועית שלך זה פסיכולוג. אם כן, תבקשי ממנו שיעזור לך בקטע החברתי ותעשו את זה אינטנסיבי
אני בטוחה שתצליחי
אם את גרה בסביבות ירושלים אני הכי פה בשביל להיות חברה שלך ולהיפגש אתך
אוהבת אותך אפילו בלי להכיר אותך

כדי לנצח חרדה חברתית, את צריכה להתמודד איתה. הרי מה החרדה עושה? היא גורמת לך להתרחק מהסביבה, היא גורמת לך לחשוב שאת לא קשורה, את מוזרה, אף אחד לא רוצה להיות איתך, אף אחד לא אוהב אותך.. ועוד כל מיני מחשבות שליליות ובסוף מה קורה? לא רק שאת מקשיבה לה את גם מאמינה לה ואז פה הבעיה מתחילה.
את צריכה להבין, חרדה חברתית זה משהו שניתן לטפל בי ויש לה כל מיני דרכי טיפול.
את צריכה להבין מהי הבעיה שלך, מה מפחיד אותך? למה את לא מרגישה חלק?
ממה החרדה נובעת?
תיקחי בחשבון שההתחלה הכי קשה, אבל כדי להתמודד איתה את צריכה להראות לה שאת לא מקשיבה לה ואת עושה בדיוק ההפך ממה שהיא אומרת לך.
נגיד יש חבורה של בנות שאת רוצה לבוא ולשבת איתם, למה את לא עושה את זה? כי פתאום עולות לך כל מיני מחשבות שליליות שאומרות לך ( את לא קשורה, יצחקו עליך, לא יתייחסו אלייך) ובסוף את מקשיבה להם ומונעת מעצמך להצטרף. את צריכה להבין שככל שאת מקשיבה לה היא גודלת יותר, היא שולטת בך בלי לשים לב. אז צריכה לעשות ההפך ממה שהיא אומרת לך, תבואי, תיגשי, תצטרפי לאותם בנות. אז נכון, אולי בהתחלה לא יתיחסו אליך כמו שאת רוצה אבל מה את מצפה שעל הפעם הראשונה שתבואי כל היחס יהיה אליך? לא. אם תבואי ותתמידי, תדברי מילה פה מילה שם, תראי לעולם מי את ומה יש לך להציע אנשים יכירו אותך ויתחברו אלייך.
אל תסתירי את מי שאת.
תיקחי דף ותרשמי בו את כל התכונות הטובות שיש בך (נאמנה, קשובה, מצחיקה) ותשאלי את עצמך את השאלה הזאת? " אם יש בי את כל התכונות האלה למה שאנשים לא יאהבו אותי? הרי אני מצחיקה, נאמנה, חברה טובה.
אל תתני לחרדה החברתית לשלוט בך את צריכה לשלוט בה.

תהיי את והאנשים נכונים יבוא בסוף פשוט צריך לא לעבד תיקווה גם לי הייתה תקופה בחיים אולי 3 שנים בלי חברים סביבה שונה מימני לגמרי אני מכיר תהרגשה תתיסכול ועכשיו יש לי הרבה חברים מהרבה מקומות בארץ הכי חשוב להישאר כמו שאתה ולא לישתנות אפילו שזה קשה מאוד ריגש אותי מה שכתבת זה הזכיר לי חלקים מסוימים בחיים אני מקווה שתמציא אנשים שאת אוהבת ואוהבים אותך מהר יום טוב

למה לעזאזל עשו לי מינוסים?

סך הכל נתתי לה פתרונות לצאת מהבדידות במקום לבלות את היום עם עצמה!

שואל השאלה:
קודם כל אני רוצה להגיד תודה לכולם.. ואשלח הודעוץ בהמשך. לא האמנתי שהרבה יגיבו כי בדכ לא מגיבים פה לשאלות רציניות ממש הפתעתם אותי ותודה רבה אתם מדהימים והלוואי שהייתם בחיים שלי..

אין שם. ם. ם -

תודה רבה לך שלא התייאשת ממני ושאת מפנה זמן ומגיבה לי ממש ממש תודה.

אני ממש מקווה שמה שיש לי זה חרדה חברתית, הרבה אומרים לי וזה באמת נשמע כמו חרדה חברתית.. אבל אני ממש מפחדת שזה משהו עמוק יותר.. כי אני פחות מרגישה חרדה אני יותר מרגישה מוזרה כזאת, אני מרגישה דזה משהו הרבה יותר עמוק מחרדה חברתית..
אין לי מושג למה אני ככה אני כל הזמן מנסה להבין.. אבל אני פשוט כזאת לא טוב לי בחברה, אני ממש מרגישה בול מה שאמרת מוזרה ושלא רוצים אותי אבל אני ממש מאמינה שככה אנשים חושבים.
אני לא נראת עכשיו מוזרה והפנים שלי לא מעוותות.
אבל אני די נראת עצובה, לפעמים מתוחה ולחוצה וכמה שאני אהיה יפה באותו יום, אם אצא לקניון או למקום עם אנשים כל היופי ממש יתחלף בעצבות במוזרות אני במקום עם אנשים פתאום הולכת לאט ואדישה ושמה לב לכל צעד והבעה שאני עושה וזה מרתיע אנשים.. אני ממש מרגישה חרא עם עצמי אני מפחדת שזה יפגע בי למשהו יותר עמוק ועוד יותר מפחדת שזה כבר פגע בי.. מפחדת שזה יגיע למחלות נפש וכאלה.. אין לי כבר בטחון שום דבר לא נשאר לי כבר כל המשפחה שלי יודעת על הבעיות שלי גם חבר של אחותי אני תמיד מרגישה שהם נזהרים איתי ואפילו הם המשפחה הכי קרובה שלי היחידים שאני יכולה להיות פתוחה איתם ולפחות להראות להם את החולצה החדשה שקניתי, כבר הם זה נראה שהם לא נוחים איתי.. הם בקושי מסתכלים עלי, וגם אחותי הגדולה היא ממש אוהבת אותי אבל לא פעם ראיתי שהיא לא נינוחה לידי, ושאלתי אותה עם כל האומץ למה והיא אמרה שלא כל כך נוח לה לידי, ולפעמים אפילו להסתכל עלי.
כאילו איך אני יכולה לקום בבוקר עם חיוך ובשמחה שאפיחו בתוך המשפחה אין לי את זה? האחות שלי שאני כל כך אוהבת כבר קשה לה איתי, ואנחנו מנסות לשפר את זה אבל זה לא הולך.. נמאס לי ולפעמים אפילו בא לי להעלם.
הבעיה שלי חמורה.. ואין לי כוח אפילו לקום בבוקר

מצטערת על החפירה לא חובה לענות** חח

אני כרגע באותו מצב.. אז..
חסר את החברים שירימו ושיהיה את מי לשתף..
מנסה לשפר את זה ולא איכפת לי מה...
זה מתחיל מלבנות את הבטחון, צעד ועוד צעד, ולהבין מאיפה הדברים מגיעים ורצון ומוטיבציה לשפר את המצב. לסמוך על העצמי ועם זאת לדעת לתת מבלי להעמיס.

^מסטרית של הגיאוגרפיה
למה? כי את לגמרי התעלמת מהעובדה שקשה לה
כמו שאמרתי, מי שלא יודע איך זה מרגיש לחיות עם חרדה חברתית שיחסוך לעצמו דקה של לכתוב "תדברי עם מישהו" או "תמצאי חברים" כי זה נורא קל להגיד כשלא יודעים איך זה באמת מרגיש

אני מבינה אותך רצח וואי תמיד שיש הפעלות ושואלים מה אני רוצה לעשות בעתיד אני כזה "לחיות ביער רחוק מאוכלוסיה ליד אגם עם חתול" או "על אי בודד" או דברים כאלה חח
גם אני כבר יש לי חרדה חברתית מגן חובה אף פעם לא לקחו אותי לראות פסיכולוג כי במשפחה אני אני אבל בחוץ גם לאנשים כזה לא נוח לידי כי אני תמיד לחוצה כזה והפרצוף שלי תמיד מבואס ואני לא מצליחה להגיד שום דבר אני מרגישה כאילו יש חומה ביני לבינם אני לא מצליחה כמעט לדבר וזה חח אני אשמח אם תדברי איתי בפרטי גם לי נמאס וזה וכאילו נגיד באינטרנט הרבה חותר כיף כי יודעים שזה לא אנשים שהולכים לשפוט אותך אבל פנים אל פנים כולי מביכה ולא יכולה לדבר וזה כמו איזה מפגרת חח קיצור מבינה אותך

אוקיי,
שואלת השאלה אני מצטערת, לא שמתי לב לפרט הזה
להבא אלמד להתייחס היטב למטרת השאלה
סליחה

שואל השאלה:
המאסטרית של הגיאוגרפיה.. כנראה את לא כל כך יודעת מה זה כמו שאמרו מעליי ואני שמחה בשבילך! הכל בסדר שום סליחה את ניסית לעזור ולא אני עשיתי את המינוס באמת הכל טוב

קודם כל אין בעד מה וכל דבר שאת רוצה, צריכה אני פה:)
דבר שני את צריכה להבין שחרדה חברתית זה לאו דווקא חרדה.
"אני ממש מאמינה שככה אנשים חושבים" - זה לא מה שאנשים חושבים עליך זה מה שחרדה גורמת לך לחשוב על עצמך. חרדה חברתית זה דבר כל כך מתוחכם, היא שולטת בך דרך המחשבות ואת אפילו לא שמה לב למה שהיא גורמת לך לעשות ולהרגיש.
אני שולחת לך פה קישור - תבדקי, תקראי אני ממליצה לך.
ואל תוותרי, את יכולה לטפל בזה! אני מבטיחה לך

את נישמעת לי בן אדם עמוק חכם אמיץ ואם לב טוב תמיד תהייא אופטימית ותנסי לשדר שימחה וליתעלם מהעובדה שכל הסביבה שלך אנשים דפוקים אם את נימצאת בחברה חדשה תהיא מי שאת בלי לחשוב מה להגיד הוא מה לעסות לכל אדם מגיע שלב בחיים שהוא מוצא את האהבה שלו תבן אדם הזה שרק הוא הכי מבין אותו ותמיד הייה שם בישבילו ואני בטוח לפי אך שאת נישמעת שאת בן אדם מדהים ואני ללא ספק חושב שתמצאי אנשים טובים שהיו חלק מחייך פשוט על תאבדי תקווה ותביני שאם אם לא מקבלים אותך כמו שאת אז הבעיה אצלם

אני גם כזאת, יש לי שניים, שלושה חברות טובות, והשאר זה סתם כזה כשמשעמם. נטו מבחירה שלי.
את צריכה פשוט להעלות את הבטחון העצמי שלך, לעשות דברים שאת אוהבת. תזכרי תמיד, אף אחד לא יותר טוב ממך ולא פחות טוב ממך.

אומרים שלא בריא יותר מדי רחמים עצמיים (;

חח גם לי אין ממש חברים. בתחילת החטיבה התחברתי עם כמה ילדות, והיינו חבורת המוזרות. גיליתי שרובן נחמדות, אבל אין לי הרבה מכנה משותף איתן. בלשון המעטה. חוץ מזה שכמעט כולן עוזבות לתיכונים אחרים.
וואלה קשה בסוף ינואר להתחבר עם החבורה שנייה, כשהן כבר חברות מכיתה ז'. אבל מנסים..
אני גם לא יודעת אם אני מתחברת אליהן בכלל, אבל נחכה ונראה. אני הרבה יותר חולמנית מהן, כל מילה שאומרים לי, אני שואלת "מה? מה אמרת?" איזה שלוש פעמים עד שאני מבינה..

אני אפילו לא יודעת מה זה חבר/ה אמיתי/ת, אף פעם לא היה לי. תמיד הייתי ממש מוזרה. היום אני מרגישה שאני במצב הרבה יותר טוב, אבל עדיין זוכרים לי את העבר.

באמת שאני לא מכירה אותך, וגם לא את הכיתה שלך. ביסודי למשל - אין ספק שפשוט הייתה לי כיתה קשה. בכל זאת, אם יש מישהו/י שמוצא חן בעיניך, מבחינה חברתית - אני מציעה לך לנסות להתקרב. נכון, את אולי לא #1 במיומנויות חברתיות, אולי קשה לך להתחיל שיחה.. מקסימום תצטרפי לשיחה קיימת. בטח יש מישהו בסביבתם שהוא כן בן אדם טוב ונחמד, עם פוטנציאל. אני לא יודעת אם את כמוני, שזוכרים לך התנהגויות משנים קודמות - נכון, זה אחד המגיבים, אבל לאט לאט מראים להם שהשתנית.

בהצלחה! (: