אני מרגישה כולכך בודדה, אני בקושי נפגשת עם חברות שלי כי הן אף פעם לא יכולות ורע לי בבית ובבית ספר, פשוט בא לי לגמור זה.

תראי אני מבין אותך.. זה מבאס נורא. אבל את צריכה להתעודד ולעשות דברים שאת אוהבת לדבר עם אנשים שאת סומכת עליהם ושיעשו הכל בשבילך. גם אם זה אומר למצוא קצת זמן בשבילך. חוץ מזה את יכולה ליצור איתי קשר כל הזמן אם את רוצה לשתף או לדבר

אל תוותרי ואל תגידי שבאלך לגמור עם זה. תגידי תודה שיש לך חברות. הכול בסדר אל תדאגי. תגידי תודה על המשפחה שיש לך ועל המון דברים. את אולי מרגישה בודדה עכשיו אבל הכול יהיה בסדר. תנסי לדבר עם חברות שלך על זה ותגידי להן שאת רוצה להיפגש איתן כי לא כיף לך לבד. ממש כמו שכתבת פה תגידי.

שואל השאלה:
לאף אחד אף פעם אין זמן אליי, מתייחסים אלי תמיד כמו אל רוח ומידי פעם מתייחסים אליי רק כשצריכים ממני משהו, חברות מתייחסות אליי כשהדבר הכי מובן מאליו שיש, וגם המשפחה שלי, אף אחד לא סובל אותי ובצדק. גם אני לא סובלת את הנוכחות שלי יותר, אני אבודה וחסרת כוחות, ואני בדיכאון כבר 4 שנים, ובתקופה הכי גרועה שלי חתכתי ורידים, הרעבתי את עצמי והקאתי וממש ממש רציתי להתאבד. אני חושבת שאני מתחילה לחזור לאני של פעם, הדיכאונית שהולכת תמיד עם הסווצשירט והכובע שלו עליה, זאת שחותכת ומרעיבה את עצמה, אני רק רוצה לוותר על עצמי כבר כי אין לי יותר משאבים להתמודד עם עצמי במיוחד כשאף אחד לא רוצה אותי יותר ואני זרוקה כמו בובה ישנה בחיים הריקים שלי..

הי! תקשיבי, הכל בסדר.. זאת רק תקופה שתעבור
תכירי חברים חדשים, תעברי בית ספר (אם לא טוב לך ואת רוצה להתחיל מחדש)
תספרי למישהו על כל מה שאת עוברת (אם זה ליועצת או למורה שלך או מישהו מבחוץ (פסיכולוג או אתר אינטרנט כלשהו) )
תגידי להורים שלך שיתנהגו אחרת או שתחזירי להם באותה צורה ותציבי תנאים

שואל השאלה:
הבעיה שזאת תקופה של 4 שנים
כתבתי למעלה תגובה ^

זה יכול להשתנות, זה חולף, נסי להיפגש אתן איכשהו, בית ספר עוד מעט נגמר ויהיה חופש גדול, את יכולה גם לעבור בית ספר בשנה הבאה, או כיתה. זה ישתנה