באיזה מצב אתם עם הקראש?

שאני מתה עליו והוא בקושי יודע שאני קיימת. רק מבטים. ~_~

הייתי במצב ממש טוב! באמת היה יכול לקרות בינינו משהו!
ואז עברתי בית ספר... ואנחנו לא מדברים מאז ;-;

שהוא גדול ממני בשלוש שנים וחרא לי כי זה לא יכול לקרות אנחנו אפילו לא ידידים אני פשוט סטוקרית רצח

אנחנו ביחד כבר יותר מחודש, זה ממש נחמד

אני סוג של מכרה/חברה שלה, הרוב זה רק חיבוק, הרוב חיבוק ארוך, ולפעמים אנחנו קצת מדברות, אנחנו סבבה כזה, היא לא יודעת שאני מאוהבת בה ברמות:/

חרא..
אני מאוהב בה בטירוף, היא יודעת את זה (גילתה בלי שאמרתי לאף אחד), אבל לא שמה עלי. עכשיו היא הסירה אותי מהסנאפצאט אחרי שעשיתי צילום מסך כמו אידיוט, ואני מרגיש כל כך ח*א

*אזהרת פריקה*

חרא. חרא חרא חרא חרא.
הקראש שלי הוא גם האקס שלי ככה שאני יודעת שהוא לא אוהב/יאהב אותי.
פאק, הוא היחיד שהבין אותי ברמות, אני אהבתי אותו, את כולו וכמו מטומטמת לא הערכתי את מה שהיה לי.
ועכשיו הוא לא איתי. הוא יהיה עם מישהי/מישהו אחרים ויתחבק איתם וינשק אותם ויספר להם את הסודות שלו ודברים שעברו עליו...
היו לנו בדיחות כחולות מטומטמות, הוא היחיד שאשכרה צחק איתי על הדברים האלה. הוא היחיד שהבין אותי ואת החלומות המוזרים שלי, המוזרים מאוד. שיתפתי אותו אפילו בחלומות המביכים ביותר שלי, והוא בשלו.
הייתי מדברת איתו כל יום, ממש כל יום. אפילו כמה שעות.
הוא האהבה הראשונה שלי. הנשיקה הראשונה שלי - חלמתי על הרגע הזה שנה (?) והרגשתי אחרי זה בעננים ולפני הנשיקה הוא הודה שהוא אוהב אותי, הראשון מבנינו שהודה. ימים אחרי זה צחקקתי לעצמי כמו לא יודעת מה.
היו לנו רגעים טובים ביחד שאני פשוט לא מצליחה לא לחשוב עליהם.

אני כזאת מטומטמת. איך נתתי לדברים האלה לקרות?
אני מרגישה ריקנות.
חור ריק בלב.
אני כל כך שונאת אותו. בא לי להרביץ לו.
אבל אני גם אוהבת אותו.
והוא? כלום. פשוט. כלום.

"יש לך רגשות אליי?"
"לא יודע..."

איך פאקינג מתגברים על מישהו שהייתה איתו שנה שלמה בתוך... שניות?!
איך זה הגיוני?
התשובה ההגיונית היחידה שבראש שלי היא שהוא לא אהב אותי באמת.
אני כן. ואני לא התגברתי עליו. הוו לא.

ומה אחר כך? הוא יוצא מהארון.
פשוט ככה.
יום אחרי הפרידה.
יוצא מהארון.
ואיך זה קרה? במשחק אמת או חובה מטופש! כוסעמק!
כל הזמן הזה שהוא היה איתי הוא נמשך *גם* לבנים וה... ידידות שלו ידעו את זה וכנראה ידעו עליו יותר ממה שאני ידעתי עליו והוא בכלל לא סיפר לי! לי!

ככה הייתי קרובה לספר לו דברים שהעיקו עלי מהעבר ושלא סיפרתי *לאף אחד* ואז... בהודעה... הוא נפרד ממני.
בהודעה.
אלוהים ישמור, הודעה?!
אני מבינה שאתה מתבייש!
אבל הודעה?!
לא טרחת לדבר איתי על מה שמפריע לך!
כלום! אפילו אם לא הייתי מקשיבה פשוט תכריח אותי להקשיב!
ולמה אתה חושב לעזאזל שהייתי שקטה כל הזמן הזה?!
בגלל שאני בפריקינג דיכאון!
כן אידיוט!
דיכאון!
עכשיו אתה לא היחיד שיש לו בעיות נפשיות, אה?
היו לי פאקינג בעיות אכילה!
כמעט חתכתי!
כמעט!
ואני פשוט הייתי גוש ענק של צומי!
וכלום ממך, כלום!
פשוט עזבת אותי ככה והשארת לי חור ריק בלב.
תודה רבה באמת.

עכשיו מה איתי? אני מניחה שאני בדיכאון. אני לא כמה ימים ככה. אני חודש ככה. אפילו חודשיים והמצב שלי החמיר. אני לא מסוגלת להיות לידו אחרת אני מתחילה לבכות. כבר הפסיק להיות אכפת לי מדברים שהיה לי אכפת מהם *מאוד*. אפילו הברזתי מהלימודים ללא שום סיבה מוצדקת. התחלתי להזניח את עצמי. אני לא צוחקת כמעט מבדיחות. אני בוכה כל יום, כל לילה.
אני כל כך מטומטמת. מטומטמת ואובססיבית.

אוקיי, לא ציפיתי להתפרץ ככה._.
אני פשוט אחזור לדפוק את הראש שלי בקיר.