יואו איזה פאדיחה אלוהים!

היום שרתי בטקס זיכרון למי שנפל בקרב אחד בלי פלייבק, בלי ליווי רק אני והמיקרופון. שרפתי את "שלחי אותו" של רוני דלומי. במהלך השיר כולי רעדתי כי ראיתי את הפנים של החבר הכי טוב שלי (הוא נפטר שנה שעברה בתאונת דרכים קשה) ואחרי השיר עזבתי את המיקרופון מהר ורצתי לחברה שלי לידיים שלה ובכיתי כולם מהשכבה באו לראות מה קרה לי אבל אמרתי שאני רוצה רק את חברה שלי אז היא לקחה אותי לשירותים ודברנו ופשוט שפכתי הכל. אחרי זה באוטובוס ילד מהכיתה שלי כתב לי בווצפ "שתראי את ההודעה תגידי לי מה קרה" ואז שאלתי אותו בקשר למה אז הוא אמר בזה שבכיתי ואז אמרתי שאי לא כל כך רגישה בנוח להגיד ואז הוא תכב לי "בסדר אבל רק שתדעי ששרת יפה טילים ועכשיו אני יודע את הקול האמיתי שלך ושאמרתי שנה שעברה שאת שרה מכוער אז טעיתי בגדול" עכשיו, זה הרגיש לי ממש מוזר כי הילד הזה אף פעם לא החמיא לי והוא מן ערס כזה אז לא עניתי לו להודעות ואחרי שירדנו מהאוטובוס התחמקתי ממנו ואז הוא התחיל לכתוב לי בווצפ אם אני מתחמקת ולמה ולא עניתי. ואז הוא כתב "ואני גם קצת מחבב אותם אם זה לא מציק לך" אז החלתי לשאול אותו "באיזה קטע? תענה תענה כבר אני נלחצת" וכאלה (כי יש לו חברה אז זה הלחיץ אותי ואז וא ענה "זה אומר שאני מחבב אותך "והעביר נושא ואז אמרתי לו "אני לא עונה עד שאתה מסביר לי באיזה קטע" והוא ענה שכמוני וכמו החבר הכי טוב שלי (חברים לא יותר מזה) ושאלתי אותו שמה שניות לפני שהוא שלח את ההודעה "אתה מאוהב כאילו?" ואז הוא ישר כתב "עד פה" אני מרגישה כל כך מפגרת יאוו למה הדברים האלה קוראים לי איך אני רואה את הפרצוף שלו מחר? וגם בהתחלה שמחתי כי חשבתי שיש מצב שסוף סוף מישהו אומר לי שהוא אוהב אותי ולא ההפך. פאדיחה! מה לעשות?