אני בת עשרים ואחת וההורים שלי עדיין נותנים לי עונשים, זה נורמלי?

אם את גרה אצלה כן

לא.

חחח לא נורמלי.

לא כל כך.. את כבר מחליטה על עצמך.
נגיד הם לא יכולים לקחת לך את הפלאפון ולאסור עליך לצאת מהבית.

כן גם אני בת 21 ואמא שלי ככה
בגלל שאני גרה איתה זה ככה

כן, אבל זה לא נורמלי שאת סופגת את זה.

לא נורמלי.

לא, את כבר בוגרת ואמורה להחליט על עצמך, כמובן שיש להם גם חלק בהדרכה שלך אבל הם לא אמורים להעניש אותך

ברור שלא.
ורק שתדעי גם עונשים בגיל צעיר זה לא לגיטימי
הורה חכם ידע לחנך להסביר ולהקשיב במקום סתם לתת עונשים ולהבין ממה זה נובע.
רוב ההורים פועלים כדרך הענישה והילד לא לומד וגם לא ירצה ללמוד..
המון הורים כשהילד במצב נפשי גרוע במקום להבין אותו מגבילים אותו וזה לא עוזר

הגיוני, את עדיין גרה אתם, מבחינתם את הילדה שלהם, גם אם את בת 21.

פסיכולוגית מעלי^
את טועה.
אם שמעת על aba (ניתוח התנהגות יישומי), זו הדרך שלהם. ענישות וחיזוקים.
אמנם חלק מהאנשים מסתכלים על זה כעל אילוף, אבל זה לא אילוף, זה קיים בכל דבר.
את תצאי מהבית בלי מטריה, תירטבי ותצטנני.
ההתנהגות - יציאה מהבית בלי מטריה
הענישה - הצטננות
עכשיו את לא תפעלי כך שוב, כי לא תרצי להצטנן.

את תעזרי לאמא שלך לנקות את הבית, היא תיקח אותך לאכול גלידה.
ההתנהגות - עזרה לאמא
החיזוק - גלידה
עכשיו את תעשי זאת שוב, כי תרצי עוד חיזוק כזה.
זו הדרך למגר התנהגות לא רצויה (התקפי זעם למשל) ולטפח אחרת.
אמנם הורים אכן צריכים להיות רגישים למצב הנפשי של ילדיהם, ולשים לב אם ההתנהגות החוזרת על עצמה משונה, ולשאול למה, אבל ענישות הן חלק מתהליך של חינוך נכון.
בלי ענישות, ניתנת לילד לגיטימציה לפעול בכל דרך בה ירצה, וזה מתכון לילד שחושב שמותר לו הכל והיחיד שיפגע מזה בסופו של דבר זה הוא.

אני ממש לא טועה.
וכבר אין לי כוח להוכיח לאנשים כמה שהם לא באמת רואים אמת.

לא כל אחד שחושב אחרת ממך חי באשליות (;

אבל יש אמת אחת.

ואולי היא דווקא לא הגישה שלך.
אין אחד שבאמת יודע את האמת, אין גם אף אחד שקבע מהי האמת.
בקיצור, כל אחד יפעל לפי מה שהוא מאמין בו (:
היה לי חשוב להציג את עמדתי בעניין בכדי שאחרים לא יפתחו תפיסה שגויה ויגדלו את הילדים שלהם כמו מלכים, זה באמת יפגע רק בילדים ולא באף אחד אחר.
כל אחד שקורא את הדיון הזה יחליט מהי הדרך המתאימה לו בסופו של דבר.

יש אנשים שיודעים אמת ואחד מהם לימד אותי אותה.
אני לא אתחיל להראות לך אותה כי לא אבזבז את הכוח שלי עליך אבל אם עד עכשיו אנשים אמרו שראיתי את. האמת עליהם והובלתי אותם בצורה נכונה אין סיבה שאטעה
לעומתך שאת בחיים לא בתחום הזה:)

שואל השאלה:
אני חושבת
שפסיכולוגית צודקת ההורים שלי כל החיים
נתנו לי עונשים ואני לא חונכתי בכלל זה רק פגע בי והוריד לי עוד יותר תביטחון
העצמי נכון
צריך
גבול אבל לא עונשים כמו שלוש ימים אין מחשב או ארבע ימים אין טלויזיה לא צריך לתת על כל דבר עונש על כל תמילה עונש אפשר ללמד ילד בדרכים
אחרות ותאמיני לי שאם ילד התחצף לאמא שלו והאמא תגיד לו שהיא לא מעוניינת לדבר איתו כל היום בגלל שהוא דיבר אליה לא
יפה זה יותר יעזור משלוש ימים במחשב שלא קשורים למעשה ולא מועילים ולא לומדים לקח מזה אבל אם אותו אמא תגיד לו דיברת אליי לא יפה היום אנילא מעוניינת לדבר איתך גם אם הוא יבקש סליחה רק יום למחרת כי גם כשהילד מבקש סליחה הוא
תמיד יחזור על אותו מעשה זה לא יעזור האמא. צריכה לעמוד
על שלה ופעם הבאה הילד יחשוב פעמיים אם לדבר אליה לאיפה או לא

שואל השאלה:
בדיוק הם קיבלו חינוך מאוד נוקשה

צריך לעשות את זה בצורה נכונה, כמובן.
לא סתם להעניש בלי בקרה.
ההורים שלך כנראה סתם מענישים, ויש כאלה, וחבל.

שואל השאלה:
לא הם לא
סתם
מענישים אותי על כל דבר תולא חבל לא צריך להעניש בכלל זה פשוט לא עוזר ולא מחנך

בדיוק מה שאנונימית רשמה..
לתת עונש מבלי להבין למה הילד פעל ככה ומבלי להסהיר לו וללמד אותו עונש לא יעזור.
להפך העונש גורם למרחק בין ההורה לילד.. ההןרה לא מספיק שם בשביל הילד.


זה כמו: הילד לא הולך לבית הספר אז אני אתן לו עונש ואקח לו את הטלפון ולא אתן לו להיפגש עם חברים
העונש לא יגרום לו ללכת לביהס.. ההורים צריכים לנסות להבין למה הוא פועל ככה ולטפל בזה.
כמו בעיה נפשית אם לא נבין ומה זה נובע וננסה לטפל בזה המצב ישאר ככה.
ובסופו של דבר הילד לא הלך לביהס כי יש לו חרם
וגם אם זה כי לא באלו ללמוד זה כי ההורים לא מספיק לימדו וחינכו