אני באמת לא רואה סיבה לחיים יותר. אני לא רוצה צומי אלא תכלס שתסבירו לי בשביל מה שווה לי לחכות?

תהיי חזקה, אל תתאבדי, תנסי לפנות למישהו, לקבן אולי, מה קרה עם המשפחה שלך? נסי להשלים עם חבר שלך, תאמיני עצמך, אל תתני לזה להפריע לך, את יכולה לפרוש מהצבא

אני יכולה לעזור לך
יש לי שיטה גם להרגשה טובה
גם את השיטה הטובה ביותר לרווחים דרך האנטרנט

הי..

אני קורא את מה שאת כותבת ומרגיש שזה כאילו שיש בך שני צדדים - שהם אולי סותרים אבל שניהם קיימים במקביל.. צד אחד שאת באמת מיואשת, שחוקה מכל המריבות עם המשפחה והחבר והמערכת הצבאית עד כדי כך שבאמת את לא רואה שום מוצא או תקווה ורוצה למות.. וצד אחר שמנסה להיאחז בחיים למרות הכל, למרות שכביכול זה לא הגיוני ולא מובן ולא מתקבל על הדעת. ונשמע שאת רוצה לנסות לתת לצד השני הזה משהו, טיעון כלשהו, תקווה כלשהי כדי לא להיכנע ליאוש, ואת לא מוצאת - ולכן באת לכאן, לבקש מאנשים שיעזרו לך, שלא יתנו לך ליפול ולמות..

יקירה, אני לא יכול לתת לך "סיבה לחיים" כי אני מרגיש שכל תשובה שאתן תהיה סיסמה. הרי אני לא מכיר אותך ואת מה שעובר עליך.. אבל אני מגיב בכל זאת כי אני רוצה לפחות לתת לך מישהו לדבר איתו. מישהו שיאמין לך, שלא יחשוב שהבכי שלך או המחשבות האובדניות הן "סתם צומי" אלא יבין שהם נובעים מכאב אמיתי, כאב של בדידות מאד גדולה שבו אף אחד לא רואה כמה את סובלת.. אני מתנדב באתר סה"ר, ויש לנו צ'ט בכל ערב בין תשע לחצות. אולי תרצי לנסות לדבר איתנו..? לשתף אותנו במה שעובר עליך, במיוחד ברגעים של העייפות והיאוש. נשתדל כמה שנוכל לתמוך בך, להיות לצידך, לראות את הכאב שלך ולהאמין לך - ואולי נוכל גם לחשוב יחד לאן עוד תוכלי לפנות לעזרה..

נחכה לך


מתנדב סה"ר