זה רק אני שמתגעגעת לפעם לבלי פלאפונים לחיים אמיתיים כאלו שהיינו באמת משחקים וחיים?

גם אני...

וואו.
איך שאני מתגעגעת לתקופה הזאת. היא נראית כ"כ רחוקה.
כולנו משועבדים למסכים, כמה נוראי.

כולנו (;

שואל השאלה:
ואי אפשר לעשות עם זה משהו? מה זה הלך וזהו?

כן אני עכשיו ב יא ובערך ב ג - ה בחופשים ובעיקר בחופש הגדול תמידד נפגשנו לפחות פעמיים או שלוש בשבוע כול החברים וחברים של חברים (בערך 10 עד 20 בסך הכול) ושיחקנו בערך מ 9 בערב ולפעמיים עד שש בבוקר.. וחוץ מזה שגם הגיל כבר השתנה מן הסתם אבל כולם עברו לפלאפונים ולמחשב ומשחקים "ביחד" בפלאפון ו או במחשב ולא באמיתי.. קצת עצוב ובעיקר מבאס
(סליחה על החפירה חח)

שואל השאלה:
ברור מבאס של החיים והבעיה היא שאין מה לעשות כל כך לזה

כן..
:/

שואל השאלה:
לא נורא נחיה גם עכשו טוב וכיף...

וגם כי בתכלס לכולם טוב עם זה (ז"א זה לא "מזיק" לאף אחד "ישירות") אז אף אחד גם לא ממש עושה עם זה משהו.. ז"א כי כולם ככה ובתכלס די טוב לנו ככה אבל כי אנחנו התגרלנו לזה כבר.. זה לא שאם יש כמה חברים לדוגמא חמישה סתם מסףר לדוגמא וכולם משחקים ורק אחד הוא תמיד בפלאפון ובמחשב ואז צריך לשכנע אותו שיבוא כי כולם בפלאפון ובמחשב אז כבר אין ממש מה לעשות.. ז"א תמיד יש מה לעשות אבל זה הרבה יותר קשה ומסובך וקרוב מאוד לזה שכבר לא יהיה באמת משהו ממש לעשות..
:/