למה אתם קמים בבוקר?

כדי שלא ישאירו אותי כיתה כי לא הגעתי

בשביל החיות שלי, לטפל בכלבה ובחתולים שלי.

בגלל יום חדש
בגלל לפגוש שוב את החברים
לראות את הפרצוף המכוער של המורה
לצחוק עם חברים
לאכול
להיתפנות
לעשות משהו עם החיים שלי
ללמוד

שואל השאלה:
לזה שכתב שישאירו אותו כיתה, למה זה משנה לך?
זה שאתה לא רוצה להישאר כיתה זה ברור, אבל מה זה משנה? בשביל שתוכל להתקדם ולקבל בגרות ולעבוד ולהקים משפחה ואז מה?..
בשביל מה היה כל זה?
בשביל מה המאמץ שלא ישאירו אותך כיתה?

כי אני אוהבת את החיים שלי. אם אני לא אקום אני אבזבז אותם על פארש. אם זה יום לימודים אז כדי ללמוד שיהיה לי עתיד טוב יותר ואם זה יום חופש אז בשביל לצאת לבלות.. לתת לחיים משמעות..

שואל השאלה:
איך אתם יכולים להסתפק בשגרה?
בחיים נורמטיביים? להסתפק בזה שאתם נורמליים ולא מיוחדים? לא איזה איינשטיין ושאתם לא תהיו אלו שהמציאו את הגלגל? שאתם פשוט הייתם ולא תהיו יותר.
סתם ככה

בגלל שאני כן חכמה ומסוגלת ואני צריכה לסבול רק עוד כמה שנים ולמצוא משמעות לחיים

חוץ מזה חוק חינוך חובה ובאמת שאיימו עלי כמה פעמים

אני הולכת להיות ראש ממשלת ישראל. ולשדרג את המדינת כאפות שלנו למדינה שלא שמה על כל העולם. אז כן יש לי משמעות :)

כי אני חייב.

וואי למה דיכי? לפי דעתי החיים הוא רק תקופה של זמן או שאת פשוט תעמדי במקום ולא תעשי כלום או שתנסי לנצל את הזמן כמה שיותר

אני קמה בתקווה שאולי אני אמצא סיבה לחיות, למרות שעדיין רוב הזמן אני מעדיפה לישון

לפי דעתי לישון זה בזבוז זמן. אני הולך לישון רק כי הגוף שלי מכריח אותי ומתעורר רק בגלל שמכריחים אותי. כל מי שקם בבוקר קם רק בגלל שמכריחים אותו, בדרך כזו או אחרת.

להשתפר כל יום מחדש.
לעזור להיות בן אדם טוב.
ולעשות רצון ה

לחיות בדרך שלי

כדי לחיות בדרך שלי.. כדי לחיות כי אני רוצה לחיות טוב, אני רוצה בגרות מלאה באמת וללא לקום ללא מטרה

אמא שלי, אבא שלי ואחיי הגדולים הם החיים שלי, האוויר שלי, הם הסיבה שאני קמה כל בוקר.
בעיקר אמא שלי,
שהיא החברה הכי טובה שלי, והיא בן אדם כל כך טוב ואני חושבת שלא מגיע לה לחוות תחושת עצב כה גדולה של לאבד ילד.

בשביל ויקטור ניקיפורוב

אני מאמין שסיבת החיים בסופו של דבר זה לעשות כיף וליהנות, אתה לא יכול לעשות את זה אם אתה נשאר במיטה יושן, להצליח בבית הספר ולקבל עבודה טובה עוזר לתחושה של הכיף וההנאה.

בשביל ללמוד אנגלית כדי שבגיל 18 סוף סוף יהיה לי כיף ואני אגור במקום כלשהו בחול ואני אקבל עניין בחיים סופסוף כי אני אדם משועמם תכלס כרגע אין לי סיבה לקום
אבל אני מאמינה שתהיה לי וזה למה אני קמה

צבא ארור

פשוט כי אני סקרנית לראות מה יקרה בעתיד. איך אני אראה בעוד שנה, איך יראו הילדים שלי, הבעל שלי. אם אני אשמור על קשר עם חברות שלי כשנפרד כל אחת לדרכה. איזה תפקיד יהיה לי בצבא... הבנת אותי. לפעמים אני חושבת שפשוט אין טעם ואז אני נותנת דחיפה קטנה לעצמי- "רק עוד קצת" וזה עוזר.

כי עוד יש לי תקווה שבעתיד יהיה לי טוב יותר וזאת רק תקופה שתחלוף..

שואלת השאלה אני לגמרי מבין אותך אני חיי את זה כל יום את אותה השגרה המשעממם והחסרת תועלת את אותם חיים ושגרה את הבית ספר שאני שונא את החיים שאני שונא את המאותגרים שכלית שאני פוגש כל יום ומקווה לא להידבק מיהם בא לי לעשות משהו מיוחד משהו שאנשים ילמדו ויזכרו ממנו עם זה נחשב אז הסיבה שלי לקום בבוקר היא חיים פשוט חיי את החיים במין טיפשות וחוסר חשיבות מוחלטים אני רק מת לגמור את הבית ספר והצבא ולהתחיל לעשות משהו עם החיים שלי וגם אין לי חבר וחברים ואני בדיכאון שלוש שנים ככה שזה רק עוד יותר מגרע

אין לי הרבה ברירות אז קמים:

כי אמא שלי מעירה אותי. אין לי כל כך ברירה אלא לקום את יודעת.

סתם לעוד יום מסריח בבסיס, לא בא לי לקבל ריתוק ובלאגן

שאני לא אאחר לבית ספר

לא יודעת, אין לי ממש סיבה.
הרגל.

בשביל לראות את הקראשית ולהיות עם חברות

אמא שלי.
אך ורק בגללה.
היא הסיבה היחידה לזה שאני קמה בבוקר ומנסה לחיות את חיי.

"איך אתם יכולים להסתפק בשגרה?
בחיים נורמטיביים? להסתפק בזה שאתם נורמליים ולא מיוחדים? לא איזה איינשטיין ושאתם לא תהיו אלו שהמציאו את הגלגל? שאתם פשוט הייתם ולא תהיו יותר.
סתם ככה"

שואל שאלה יקר
אני חיה בשבילי, לא בשביל אף אחד אחר. כולנו בסך הכל רק בני אדם. אנחנו אותו הדבר. אף אחד לא מיוחד. לא אכפת לי אם יזכרו אותי אחרי שאמות, כי בכל מקרה לא אהיה שם כדי לראות את זה
וכל עוד אני עדיין חיה, מה שאכפת לי זה לא כמות ההערכה של אנשים אליי, הערצה... זה מה איתי, אם אני עושה את מה שאני אוהבת, אם אני נמצאת עם אנשים שאני אוהבת וכיף לי איתם, כי לא נולדתי כדי שיכירו אותי, או כדי לרצות אף אחד אחר. נולדתי בלי סיבה תכלס, אבל כן נולדתי, אז אני הולכת לנצל את הזמן הקצר הזה לדברים שאני אוהבת ועושים לי טוב.

בצפר

כי אין בררה.

בשביל התקווה שהיום יהיה יותר טוב מאתמול, לא משנה כמה אתמול היה טוב/רע.
בשביל להנות.

התקווה זה מה שמחזיק את כולם בחיים, אחרי כל.

בשביל שהעתיד יהיה טוב צריך ללמוד, אני פשוט מכניסה לי את זה למוח וזה הדבר היחיד שעוזר לי לקום בבוקר

בעיקר כי הפסקתי לישון