4 תשובות
"היי אמא, אבא, האנשים שפגעו בי ושונאים אותי. האם אי פעם שמתם לב לסיפור שלי? למה שאני עברתי? את הכאב שאני חוויתי?
תמיד הייתי לבד. תמיד שנאתם אותי, כולכם.
תמיד אני זו שנפגעת. ותמיד תהיתי- אם אני אסיים את חיי, אם אני איעלם-האם מישהו ישים לב? האם מישהו יבכה עלי? וירצה שאני אשאר?
כנראה שרק נותר לראות את זה בעצמך.
מצטערת, אבל לפעמים, כשאנחנו לא שמים לב בנוכחותך, צריך שהם ישימו לב להיעלמותך".
תמיד הייתי לבד. תמיד שנאתם אותי, כולכם.
תמיד אני זו שנפגעת. ותמיד תהיתי- אם אני אסיים את חיי, אם אני איעלם-האם מישהו ישים לב? האם מישהו יבכה עלי? וירצה שאני אשאר?
כנראה שרק נותר לראות את זה בעצמך.
מצטערת, אבל לפעמים, כשאנחנו לא שמים לב בנוכחותך, צריך שהם ישימו לב להיעלמותך".
היום...
היום הבנתי שאין משמעות לחיים שלי...
נמאס לי כבר לחתוך עוד חתך ועוד חתך,
למה כל יום אני צריכה לבכות כל כך הרבה זמן!?
נמאס לי כבר לריב עם כולם עם ההורים המשפחה והחברים שאין לי.
נמאס לי כבר להרגיש לא שייכת לכלום להיות שם ואף אחד לא שם לב, כשכולם הולכים ואף אחד לא חושב בכלל לקרוא לי.
אני מרגישה שאני משתגעת
אפילו כשאתה הגעת כשבאת הרגשתי את הלב שלי דופק ואת המילים החמות שגורמות ללב שלי לבכות ואז הבנתי שהיום זאת אני ומחר זאת אחרת אני הרגשתי כל כך מיותרת.
בחיים לא חשבתי שמילים יכולות להרוג אבל גיליתי שמילים יותר כואבות ממכות..
עדין חשוב לי להגיד שלמרות כל מה שקרה לי אני לא מצטערת על כלום...
ומקווה שתבינו אותי שאני כבר לא רוצה לסבול יותר
להתראות עולם
בבקשה למרות שאני לא משהו בכתיבה מקווה שאהבת
היום הבנתי שאין משמעות לחיים שלי...
נמאס לי כבר לחתוך עוד חתך ועוד חתך,
למה כל יום אני צריכה לבכות כל כך הרבה זמן!?
נמאס לי כבר לריב עם כולם עם ההורים המשפחה והחברים שאין לי.
נמאס לי כבר להרגיש לא שייכת לכלום להיות שם ואף אחד לא שם לב, כשכולם הולכים ואף אחד לא חושב בכלל לקרוא לי.
אני מרגישה שאני משתגעת
אפילו כשאתה הגעת כשבאת הרגשתי את הלב שלי דופק ואת המילים החמות שגורמות ללב שלי לבכות ואז הבנתי שהיום זאת אני ומחר זאת אחרת אני הרגשתי כל כך מיותרת.
בחיים לא חשבתי שמילים יכולות להרוג אבל גיליתי שמילים יותר כואבות ממכות..
עדין חשוב לי להגיד שלמרות כל מה שקרה לי אני לא מצטערת על כלום...
ומקווה שתבינו אותי שאני כבר לא רוצה לסבול יותר
להתראות עולם
בבקשה למרות שאני לא משהו בכתיבה מקווה שאהבת
אוקיי, הנה זה בא.
אני לא יודעת אם מישהו עומד לקרוא אם זה, ואם כן - מי זה יהיה; אבל אני אכתוב, לכל מקרה.
אני לא יודעת כמה אתם יודעים על מה שעבר עלי בתקופה האחרונה.
השימוש במילה "עבר" ולא "עובר" מכוון, שכן עד שתקראו את זה הכל יסתיים, אני לא אסבול יותר.
בכל אופן, אני לבד, לגמרי לבד.
וזה לא משנה מי קורא את זה עכשיו.
אם אתם ההורים שלי - כן, אני יודעת שתופתעו למשמע הדברים הבאים, אבל זה מוטל גם עליכם. לא הרגשתי מכם שום אכפתיות, שום רגישות כלפיי או כלפי מצבי, מעולם לא הוצאתם מילה על החבורות שכיסו את גופי, אפילו על פרקי כפות הידיים שלי לא טרחתם להסתכל, גם כשהיו חשופים ובוהקים מדם טרי.
אם אתם שני החברים היחידים שלי - אתם פה אבל לא פה. אתם איתי, אבל לא איתי. מכירים אותי, אבל לא באמת. מעולם לא נשאלתי בנוגע לאיך שאני מרגישה היום, או מה עשיתי אתמול. תמיד מקשיבה לסיפורים שלכם, מתעניינת, הנחתי שככה זה יהיה יותר קל.
אבל אתם יודעים מה קרה, אתם יודעים מה עברתי, אתם הייתם עדים להצקות, לשמות הגנאי, למכות, אתם ראיתם את החריטות על עורי. למה שתקתם? אני מניחה שזה פשוט לא עניין אתכם מספיק, לא אכפת לכם מספיק כדי לעצור אותי.
ואם זה אתה - אתה כלום בשבילי. אתה השחתת את הנפש שלי יותר מכל אחד אחר, אני הנחתי את
לבי החשוף והפגיע בידיך ובחרת לזרוק אותו לאשפה, בידיעה שאני אתמוטט כתוצאה ממעשיך.
אבל כזה אתה, אכפתי.
ובכן, אני מצטערת על ההאשמות, זה לא המקום להתלונן על כל פסיק, אבל אין לי הזדמנות אחרת.
תמיד הטלתי את האשמה על עצמי, אבל כאן ניתנת לי ההזדמנות לפנות גם אליכם.
אני נרדמת כל לילה אל הכרית הרטובה מדמעות, אתם יודעים?
אני מפעילה את מערכת הסטריאו, כדי שלא תשמעו אותי מתייפחת.
אני מתפללת אל הלא נודע, בתקווה שאולי, רק אולי, משהו ישפר את המצב.
אבל אין מי שיקשיב לי, אני זעקתי אל תוך הלילה ותו לא, הירח הוא היחיד שהקשיב. איבדתי כל אמונה במישהו למעלה שאולי יכול לעזור.
זו רק אני, לבדי.
ועכשיו משקל הכאב מכביד עלי, מפיל אותי. זה קשה מנשוא, ואין מנוס מלוותר.
חיפשתי פתרון אחר, באמת, אבל אין.
נסו להבין כמה גדול כאבי אם אעדיף לא להרגיש דבר על פני הרגשתו.
להתראות.
ואת יכולה לעשות משהו נחמד, שהיא כאילו מוחקת כל מה שרשמתי לפני כן, את המכתב הישיר, וכותבת מחדש, כאילו מתחרטת על הישירות ובוחרת לפנות אליהם בצורה שלא תגרום להם סבל אחרי המוות שלה, שהם לא יחושו ברגשות אשמה.
דעו שזו לא אשמתכם - אלא אשמתי.
אני יודעת שזה נראה כאילו יכלתם לעצור אותי, אבל לא יכלתם, אני מכונית מירוץ בלי מעצורים, ועכשיו אני מתנגשת בקיר.
לא יכלתם למנוע ממני לעשות מה שעשיתי, זו לא אשמתכם.
אני אוהבת אתכם.
להתראות.
חחח לא עברתי על זה כל כך אז בטח יש תיקונים לעשות, אבל כן.
אני לא יודעת אם מישהו עומד לקרוא אם זה, ואם כן - מי זה יהיה; אבל אני אכתוב, לכל מקרה.
אני לא יודעת כמה אתם יודעים על מה שעבר עלי בתקופה האחרונה.
השימוש במילה "עבר" ולא "עובר" מכוון, שכן עד שתקראו את זה הכל יסתיים, אני לא אסבול יותר.
בכל אופן, אני לבד, לגמרי לבד.
וזה לא משנה מי קורא את זה עכשיו.
אם אתם ההורים שלי - כן, אני יודעת שתופתעו למשמע הדברים הבאים, אבל זה מוטל גם עליכם. לא הרגשתי מכם שום אכפתיות, שום רגישות כלפיי או כלפי מצבי, מעולם לא הוצאתם מילה על החבורות שכיסו את גופי, אפילו על פרקי כפות הידיים שלי לא טרחתם להסתכל, גם כשהיו חשופים ובוהקים מדם טרי.
אם אתם שני החברים היחידים שלי - אתם פה אבל לא פה. אתם איתי, אבל לא איתי. מכירים אותי, אבל לא באמת. מעולם לא נשאלתי בנוגע לאיך שאני מרגישה היום, או מה עשיתי אתמול. תמיד מקשיבה לסיפורים שלכם, מתעניינת, הנחתי שככה זה יהיה יותר קל.
אבל אתם יודעים מה קרה, אתם יודעים מה עברתי, אתם הייתם עדים להצקות, לשמות הגנאי, למכות, אתם ראיתם את החריטות על עורי. למה שתקתם? אני מניחה שזה פשוט לא עניין אתכם מספיק, לא אכפת לכם מספיק כדי לעצור אותי.
ואם זה אתה - אתה כלום בשבילי. אתה השחתת את הנפש שלי יותר מכל אחד אחר, אני הנחתי את
לבי החשוף והפגיע בידיך ובחרת לזרוק אותו לאשפה, בידיעה שאני אתמוטט כתוצאה ממעשיך.
אבל כזה אתה, אכפתי.
ובכן, אני מצטערת על ההאשמות, זה לא המקום להתלונן על כל פסיק, אבל אין לי הזדמנות אחרת.
תמיד הטלתי את האשמה על עצמי, אבל כאן ניתנת לי ההזדמנות לפנות גם אליכם.
אני נרדמת כל לילה אל הכרית הרטובה מדמעות, אתם יודעים?
אני מפעילה את מערכת הסטריאו, כדי שלא תשמעו אותי מתייפחת.
אני מתפללת אל הלא נודע, בתקווה שאולי, רק אולי, משהו ישפר את המצב.
אבל אין מי שיקשיב לי, אני זעקתי אל תוך הלילה ותו לא, הירח הוא היחיד שהקשיב. איבדתי כל אמונה במישהו למעלה שאולי יכול לעזור.
זו רק אני, לבדי.
ועכשיו משקל הכאב מכביד עלי, מפיל אותי. זה קשה מנשוא, ואין מנוס מלוותר.
חיפשתי פתרון אחר, באמת, אבל אין.
נסו להבין כמה גדול כאבי אם אעדיף לא להרגיש דבר על פני הרגשתו.
להתראות.
ואת יכולה לעשות משהו נחמד, שהיא כאילו מוחקת כל מה שרשמתי לפני כן, את המכתב הישיר, וכותבת מחדש, כאילו מתחרטת על הישירות ובוחרת לפנות אליהם בצורה שלא תגרום להם סבל אחרי המוות שלה, שהם לא יחושו ברגשות אשמה.
דעו שזו לא אשמתכם - אלא אשמתי.
אני יודעת שזה נראה כאילו יכלתם לעצור אותי, אבל לא יכלתם, אני מכונית מירוץ בלי מעצורים, ועכשיו אני מתנגשת בקיר.
לא יכלתם למנוע ממני לעשות מה שעשיתי, זו לא אשמתכם.
אני אוהבת אתכם.
להתראות.
חחח לא עברתי על זה כל כך אז בטח יש תיקונים לעשות, אבל כן.
כבר תקופה ארוכה שאני מרגישה מיותרת וחסרת תועלת בעולם הזה ולצערי אין מי שיציל אותי.
זה די משעשע שאני חשבתי שאתה זה שתציל אותי (הנער שפגע בה) ואני האמנתי לך.
חח לא יאמן כמה תמימה הייתי..
אבל אתה תקעת לי סכין הישר לתוך ליבי.
לקח לי כל כך הרבה זמן להתגבר על האהבה הראשונה שלי, במשך שנה אספתי את כל החתיכות השבורות, תוך כדי שאני צולעת ומרוסקת.
אך אתה באת ובשנייה ניפצת לי את הלב וריסקת אותו לחתיכות, ודרכת עליהם בגאווה ובחיוך והמשכת בחייך.
ואני? שוב חזרתי לנקודת ההתחלה.
אני הבאתי לחיים האלה הרבה הזדמנויות אך שוב ושוב התאכזבתי והחיים האלה צחקו לי בפנים יום אחרי יום.
אני הגעתי למסקנה שבחיים לא יהיה לי טוב, רק במוות יהיה טוב ושקט.
במוות לפחות אני לא ארגיש את הכאב.
ולי אין את הדרך לעצור את הכאב הזה, זה מחמיר מיום ליום ואין מי שיעצור את זה וילחם בזה.
אני פשוט חלשה מדי בשביל להמשיך לשרוד.. וכואב לי מהכול.
כואב לי להיות אני.
כואב לי לבכות כל לילה.
כואב לי להרגיש ולהיות לבד.
כואב לי שלאנשים הכי קרובים אליי בחיים לא אכפת להם ממני.
כואב לי שאני לא חשובה אפילו למישהו אחד בעולם הארור הזה, אפילו להוריי..
אימא את לא לעולם לא תוכלי להבין כמה זה כאב לי שאת ראית את החתכים בידיים שלי ולא היה לך אכפת.
כל כך ציפיתי שאת תשאלי אותי מה מפריע לי בחיים, מה כואב לי ותעזרי לבת שלך.
אבל זה לא קרה.
את פשוט הבטת בי ושאלת אותי "סידרת את החדר שלך"?
התאפקתי לשמור את הבכי בבטן.
לא רציתי לתת לך את התענוג לראות אותי בוכה ומתפרקת מולך, ואז הגיע שיחה מעבודה ואת ישר רצת לטלפון שלך, כי זה הדבר היחיד שמעניין אותך.
הכול התחיל לעלות לי, אני הרגשתי שלא יכולתי להתאפק יותר ורצתי לחדרי ונעלתי את הדלת.
הבטתי במשך כמה שניות בסכין שהייתה מונחת על השידה האפורה ואחזתי בה.
אני כל יום מתהלכת על האדמה בעולם המנוכר הזה לבדי.
כל יום אני נושמת את האוויר אך אני מתה מבפנים..
היום החלטתי לשים קץ לסבל הזה.
חיים - ניצחת אותי.
נ. ב
אימא יקרה מסתבר שאת צדקת כל השנים האלה, את היית צריכה לעשות הפלה.
אני לא ככ טובה בכתיבה, מקווה שזה עזר לך איכשהו בכל אופן שיהיה לך בהצלחה.
זה די משעשע שאני חשבתי שאתה זה שתציל אותי (הנער שפגע בה) ואני האמנתי לך.
חח לא יאמן כמה תמימה הייתי..
אבל אתה תקעת לי סכין הישר לתוך ליבי.
לקח לי כל כך הרבה זמן להתגבר על האהבה הראשונה שלי, במשך שנה אספתי את כל החתיכות השבורות, תוך כדי שאני צולעת ומרוסקת.
אך אתה באת ובשנייה ניפצת לי את הלב וריסקת אותו לחתיכות, ודרכת עליהם בגאווה ובחיוך והמשכת בחייך.
ואני? שוב חזרתי לנקודת ההתחלה.
אני הבאתי לחיים האלה הרבה הזדמנויות אך שוב ושוב התאכזבתי והחיים האלה צחקו לי בפנים יום אחרי יום.
אני הגעתי למסקנה שבחיים לא יהיה לי טוב, רק במוות יהיה טוב ושקט.
במוות לפחות אני לא ארגיש את הכאב.
ולי אין את הדרך לעצור את הכאב הזה, זה מחמיר מיום ליום ואין מי שיעצור את זה וילחם בזה.
אני פשוט חלשה מדי בשביל להמשיך לשרוד.. וכואב לי מהכול.
כואב לי להיות אני.
כואב לי לבכות כל לילה.
כואב לי להרגיש ולהיות לבד.
כואב לי שלאנשים הכי קרובים אליי בחיים לא אכפת להם ממני.
כואב לי שאני לא חשובה אפילו למישהו אחד בעולם הארור הזה, אפילו להוריי..
אימא את לא לעולם לא תוכלי להבין כמה זה כאב לי שאת ראית את החתכים בידיים שלי ולא היה לך אכפת.
כל כך ציפיתי שאת תשאלי אותי מה מפריע לי בחיים, מה כואב לי ותעזרי לבת שלך.
אבל זה לא קרה.
את פשוט הבטת בי ושאלת אותי "סידרת את החדר שלך"?
התאפקתי לשמור את הבכי בבטן.
לא רציתי לתת לך את התענוג לראות אותי בוכה ומתפרקת מולך, ואז הגיע שיחה מעבודה ואת ישר רצת לטלפון שלך, כי זה הדבר היחיד שמעניין אותך.
הכול התחיל לעלות לי, אני הרגשתי שלא יכולתי להתאפק יותר ורצתי לחדרי ונעלתי את הדלת.
הבטתי במשך כמה שניות בסכין שהייתה מונחת על השידה האפורה ואחזתי בה.
אני כל יום מתהלכת על האדמה בעולם המנוכר הזה לבדי.
כל יום אני נושמת את האוויר אך אני מתה מבפנים..
היום החלטתי לשים קץ לסבל הזה.
חיים - ניצחת אותי.
נ. ב
אימא יקרה מסתבר שאת צדקת כל השנים האלה, את היית צריכה לעשות הפלה.
אני לא ככ טובה בכתיבה, מקווה שזה עזר לך איכשהו בכל אופן שיהיה לך בהצלחה.