אני לא יכולתי להתגייס בגלל בעיות בריאותיות ונראה לי שההורים שלי מאוכזבים.

ההתרגשות של המדים עוברת אחרי שבועיים בצבא. אבל התרומה למדינה- זה מה שנשאר איתך, וזו הגאווה האמיתית. ולתרום אפשר גם בשירות לאומי, ובגדול..

את לא אמורה להיות עצובה / עם יסורי מצפון.
תחשבי שכשאת הולכת לשירות לאומי את גם מצילה חיים, לא רק בצבא עושים עבודת קודש גם בשירות לאומי.
ללכת לשרת בחינוך מיוחד, סיעוד, זקנים,
בית ספר, קופות חולים, משפחות נזקקות!
מועדניות.
יש שם כל כת הרבה טובים שאת יכולה לשרת בהם.
גםאני בדיוק כמוך חשבתי ככה בעבר, ורציתי לעשות צבא רק בגלל המדים.
אבל כשחזרתי בתשובה ברוך ה', וכשהתחלתי להבין מה זה שירות לאומי אני רק הבנתי באמת עד כמה זה משמעותי באמת.
אני מכירה בנות שבאמת הצילו חיים במקומות שבהם הם שירתו, הם הלכו לדבר איתם, היו שם בשבילם כי לא היה להם אף אחד, דאגו להם, והם באמת העריכו את זה ואהבו אותם.
אני בטוחה שכשתספרי להורים שלך בתחילת השירות במה את עוסקת, הם יהיו גאים בך, על הבת שלהם שהולכת ועוזרת ככה לאנשים.