מה אתם מתביישים לעשות?

להתעטש מול כולם.. חחח זה מביך
ולשיר או לדבר מול קהל

אחרי חשיבה ארוכה - אין כלום שאני מתבייש חח

ללכת בביקיני שהחלק התחתון לא מגיע עד לפופיק או לפחות בערך ( מסיבות שלי, אין קשר למשהו אחר שאתם חושבים )
לשיר מול קהל
לרקוד מול קהל

לאכול ליד אנשים

שואל השאלה:
אני מתבייש להיות עם הפרופיל לאנשים כי יש לי אף ענק ומכוער

לצעוק, להגיד משהו בקול רם, לבקש משהו או לשאול משהו.

^^ הכל בסדר, לרוב האנשים יש חלקים בגוף שהם לא אוהבים. תאהב את עצמך ואל תתיחס לדעות של אחרים כי זה לא נגמר

לשיר מול אנשים
לרקוד מול אנשים
לדבר רגיל מול הרבב אנשין מרגישים שבוהיים בי ומתמקדים בי
אני מדברת בכל זאת אין מה לעשות
וגם לחייך למרות שיש לי שייניען ישרות ולבנות כמו שלג
בגלל שיש לי רווח. אז אנשים מעירים לי על זה

לחייך עם שיניים כי יש לי שיניים עקומות שנה שעברה ילדה צחקה עלי בגלל זה ואיבדתי את כל הביטחון בחיוך שלי עכשיו אני בבית ספר אחר ואני מחייכת בלי שיניים

לשיר

לשיר ליד כמעט כל בנאדם (עד שאני מרגישה בנוח לשיר ליד מישהו לוקח לי המון זמן)

כמוך.

להתנשק עם מישהו ליד אנשים

לשיר, לרקוד, להצטלם, להזמין משהו בטלפון, לדבר עם אנשים מסוימים, לדבר על חלק מהתחביבים שלי, לקנות בגדים לבד, ללכת לשירותים בבתים של אנשים שהם לא משפחה/חברות ממש קרובות ועוד הרבה... טוב, כשיש לך חרדה חברתית די ברור שתהיה רשימה ארוכה

לדבר עם אנשים חדשים

להיות ערומה מול מישהו. התגברתי על אנורקסיה ונשארו לי סימני מתיחה אדומים על הגוף, אני מתביישת מהם ממש

להגיד למישהי שאני בעניין שלה

לשחק מיכמכ מול כולם. סתם.
אין לי שמץ למה, אבל אני די מתביישת לדבר על להטב מול ההורים שלי (אלא אם כן נפתחה על זה שיחה כבר).

ממש מתביישת להסתובב בחזיה ותחתונים בבית גם אם אני לבד לגמרי (חוץ מזה שאני גרה עם אמא שלי אז אין שום גבר שאני יכולה להתבייש בגללו)
אבל כן זה נורא מביך ואני תמיד קונה חולצות שגדולות ממני במידה או שתיים ואז כשאני הולכת ברחוב ויש רוח וזה מצמיד את החולצה לגוף אני תמיד מושכת אותה או מחזיקה קצת רחוק מהגוף
אני גם מתביישת לאכול מול אנשים, לא יודעת למה אני פשוט מרגישה מוזר לאכול מול מישהו
מתביישת להשתין כשמישהו שומע חחח אמי מעדיפה להתאפק עד שיצאו מהשירותים אם זה בבית ספר ורק אז ללכת
אני מתביישת להיות אני כי אני בנאדם די מוזר בהתנהגות במיוחד בגלל שחברים שלי קילקלו אותי ועשו אותי עוד יותר מוזרה עם כל הבדיחות הסוטות והדברים המוזרים שאני מוציאה מהפה בלי לחשוב.. עכשיו אני חושבת הרבה לפני שאני אומרת משהו שיכול להישמע מוזר אבל אני מרגישה עוד יותר מוזר שאני מחזיקה את עצמי מלהגיד משהו שאולי יצחיק אותי ולא את הבנאדם האחר וזה יהיה סוטה מידי או לא ברור

להגיד לו שאני מחבבת אותו...

מתביישת לשיר ולנגן ליד אנשים
ללכת עם השיער מאחורי האוזניים כי אז אני פשוט נראית מוזר.

"ואני תמיד קונה חולצות שגדולות ממני במידה או שתיים ואז כשאני הולכת ברחוב ויש רוח וזה מצמיד את החולצה לגוף אני תמיד מושכת אותה או מחזיקה קצת רחוק מהגוף"
כנל!

ללכת עם כפכפים, ללכת עם שורטים, להזמין חברות הביתה וזהו
פעם היתה לי חרדה חברתית קשה היום אני אחרת

הכל כעיקרון לצערי

לשיר בכללי, גם עם האדם הכי קרוב אלי, אני לא אשיר לידו, לדבר מול קהל, לספר לאנשים מהחיים שלי, (יותר המציאות, לא סטיפס) מה באמת אני מרגישה, מי אני באמת. לחייך, לצחוק, לאכול, לדבר.
ללכת עם חולצות בטן, שורטים, אפילו הייתי מתביישת ללכת עם קצר, אבל איכשהו התגברתי על זה, כי חום אימים ואני לא יכולה ללכת עם ארוך.

לא ככ אוהבת ללכת עם כפכפים.
להתחבר לסטיפס ליד אנשים, לשבת ביחד ע
אממ, לא עולה לי עוד.

אני לא אוהבת לאכול ליד אנשים שאני לא מרגישה איתם בנוח כמו מורים וזרים
אני גם לא אוהבת תמיד להיות בביקיני
למרות שאני חושבת שהגוף שלי יפה זה פשוט נראה לי חשוף מידי
בכללי אני יכולה להיות מאוד ביישנית
לפעמים אני מתביישת לקנות דברים אז אני אומרת לחברה שתקנה לי

ביד

לעשות סלפי.. ליד אנשים אחרים אני פשוט מרגישה סתומה לא יודעת כל כך איך להסביר את זה

להגיד לקראש

להוציא את הבטן ליד אנשים או אפילו שהחולצה תהיה צמודה על הבטן כשאני מכניסה אותה

/-| twenty one pilots - איזו חמודה את אלוהים.. את נשמעת ממש מתוקה.


ולשאלה - אני מתבייש להגיד דברים כאלו לאנשים^
לכן אני מאנונימי.

שואל השאלה:
תודה לכל מי שעודד אותי!