4 תשובות
בשר זה טעים חבל לוותר בשביל הפרה
אנונימית
יש לי שתי מילים לומר לך: תפסיקי להכליל
1. קודם כל, לא להכליל. לא כולם כופים. דבר שני, מרגע שמגלים את האמת, יש אנשים שלא יכולים לשבת בבית ולשתוק, כל מה שרוצים לעשות זה לצאת לרחובות, להשפיע ולשנות, ולהציל את היצורים המסכנים החפים מפשע האלה.
2. זה לא התנשאות. אנשים פשוט גאים בדרך שהם בחרו. ובצדק. לא להיות שותפים לתעשייה מזעזעת כזאת..
אגב לא יזיק מדי פעם לא להיות עסוקים רק בעצמכם ולדאוג רק ש"יהיה לכם טעים".
2. זה לא התנשאות. אנשים פשוט גאים בדרך שהם בחרו. ובצדק. לא להיות שותפים לתעשייה מזעזעת כזאת..
אגב לא יזיק מדי פעם לא להיות עסוקים רק בעצמכם ולדאוג רק ש"יהיה לכם טעים".
אכתוב תגובה שעולה על שני הנושאים.
אישית, אני משתדלת כמה שפחות להעלות את נושא הטבעונות, פשוט כי זה לא משנה לאף אחד.
בסופו של דבר, זה האם אכפת לך, או לא אכפת לך.
בסופו של דבר, אם אתה לא טבעוני, סימן שסבל של בעלי חיים לא מזיז לך. או לא מזיז לך מספיק כדי לשנות את סדר האכילה שלך. אני לא אגיד שזה בסדר, כי מבחינתי זה לא. אני גם לא אגיד שזה לא בסדר, כי אנשים יחלקו עלי ויתחיל פה ריב. זה קצת כמו פוליטיקה. לא כולם מרגישים אותו הדבר, לא כולם מסכימים על אותו הדבר.
אבל זה נגמר בזה, או שאכפת לך, או שלא אכפת לך (לא מספיק, לפחות).
אז טבעונים שמתחילים להעלות את המודעות, לדבר, לספר (בצורה מסודרת, לא להתנפל, לא להאשים), זה בסדר. זה לשתף את האידיאולוגיה שלך עם העולם, למשוך אנשים שמאמינים במה שאתה מאמין, מרגישים מה שאתה מרגיש. זה בסדר.
אני לא אוהבת הפגנות, לא אוהבת צעקות, לא אוהבת הטפה. אני פשוט לא מאמינה שזאת הדרך. ואני אהיה מאלה שאגיד את זה, זה מרחיק אנשים מהטבעונות. כי כשאת, או כמעט כל בן אדם אחר במדינה הזאת, שחושב על טבעונות, חושב על הפגנות, על זריקת ראשי עגלים ברחובות, בצעקות, באנשים שמאשימים אותך... זה לא משיג את המטרה, רק מפחיד אנשים שלא בצדק. זה מרתיע, וזאת לא הכוונה.
מי שרוצה להיות טבעוני, יהיה טבעוני, או כבר טבעוני. מי שלא רוצה, לא יהיה לעולם.
יש כרגע מחנות ריכוז להומוסקסואלים בצ'צ'ניה, זה כן מזיז לי, אבל לא מספיק כדי לעשות משהו עם זה. בדיוק כמו שבשואה, שלא הייתה כזה סוד כמו שגורמים לזה להראות (כאילו, בחייאת, תכנית בסדר גודל כזה לא יכולה להשמר בסוד במשך איזה חצי עשור מפני כל העולם. אולי זה היה מאוד סודי, והם הצליחו לשמור על מיעוט שיודע מזה, אבל בכל זאת לא מעט אנשים ידעו על הדבר הזה), כמות מאוד גדולה של אנשים שידעו על השואה, לא עשו כלום. וזה מובן לגמרי. למה לעזור לאנשים אי שם שסובלים? זה הרי קשה, ורחוק... ומי בכלל מכיר אותם?
יש כרגע 1.2 מיליארד אנשים שנמצאים בעוני קיצוני, כזה שמונע מהם מלאכול באופן שישמור אותם בחיים. באיזשהו מקום, זה כן מזיז לי, אבל שוב, לא מספיק כדי שאצא לאיזו משלחת כדי להאכיל אותם.
זה בדיוק אותו הדבר.
גדלתי עם חיות, בתמונה המשפחתית שלנו מופיעים שתי כלבות, ארנב, וחתול. מעולם לא עשיתי את ההפרדה בין המשפחה שלי לבין בעלי החיים שחיים איתי בבית. מאז ומתמיד יש לי נקודה רכה אליהן.
בעלי חיים זה נושא שרגיש לי, לכן אני בוכה בקלות כשאני רואה איזה חתול אקראי דרוס ברחוב, וכשאני קוראת בספר כשכלב מת, ועיני נשארות יבשות לגמרי כשאני שומעת על כל מיני פיגועים, או על ילדים שמתים בכל מיני סיפורים מזוויעים על עולם שלא נוגע לי.
כן כואב לי עליהם, לא מספיק.
אני אסיים את זה בכך שאגיד שאני לא צדיקה, ולא מתנהגת כמו שהצגתי את עצמי.
אני כן נקלעתי להמון ריבים על טבעונות, לא בניסיון לשכנע (טוב, כן, קצת) אלא בניסיון להסביר את הטענה שלי. וכמובן, בניסיון לנקות את השם הטוב של הטבעונים, שם שהרבה אנשים פשוט מזהמים אותו עם הפגנות והטפות מיותרות שמעולם לא הפכו אף אדם לטבעוני.
אישית, אני משתדלת כמה שפחות להעלות את נושא הטבעונות, פשוט כי זה לא משנה לאף אחד.
בסופו של דבר, זה האם אכפת לך, או לא אכפת לך.
בסופו של דבר, אם אתה לא טבעוני, סימן שסבל של בעלי חיים לא מזיז לך. או לא מזיז לך מספיק כדי לשנות את סדר האכילה שלך. אני לא אגיד שזה בסדר, כי מבחינתי זה לא. אני גם לא אגיד שזה לא בסדר, כי אנשים יחלקו עלי ויתחיל פה ריב. זה קצת כמו פוליטיקה. לא כולם מרגישים אותו הדבר, לא כולם מסכימים על אותו הדבר.
אבל זה נגמר בזה, או שאכפת לך, או שלא אכפת לך (לא מספיק, לפחות).
אז טבעונים שמתחילים להעלות את המודעות, לדבר, לספר (בצורה מסודרת, לא להתנפל, לא להאשים), זה בסדר. זה לשתף את האידיאולוגיה שלך עם העולם, למשוך אנשים שמאמינים במה שאתה מאמין, מרגישים מה שאתה מרגיש. זה בסדר.
אני לא אוהבת הפגנות, לא אוהבת צעקות, לא אוהבת הטפה. אני פשוט לא מאמינה שזאת הדרך. ואני אהיה מאלה שאגיד את זה, זה מרחיק אנשים מהטבעונות. כי כשאת, או כמעט כל בן אדם אחר במדינה הזאת, שחושב על טבעונות, חושב על הפגנות, על זריקת ראשי עגלים ברחובות, בצעקות, באנשים שמאשימים אותך... זה לא משיג את המטרה, רק מפחיד אנשים שלא בצדק. זה מרתיע, וזאת לא הכוונה.
מי שרוצה להיות טבעוני, יהיה טבעוני, או כבר טבעוני. מי שלא רוצה, לא יהיה לעולם.
יש כרגע מחנות ריכוז להומוסקסואלים בצ'צ'ניה, זה כן מזיז לי, אבל לא מספיק כדי לעשות משהו עם זה. בדיוק כמו שבשואה, שלא הייתה כזה סוד כמו שגורמים לזה להראות (כאילו, בחייאת, תכנית בסדר גודל כזה לא יכולה להשמר בסוד במשך איזה חצי עשור מפני כל העולם. אולי זה היה מאוד סודי, והם הצליחו לשמור על מיעוט שיודע מזה, אבל בכל זאת לא מעט אנשים ידעו על הדבר הזה), כמות מאוד גדולה של אנשים שידעו על השואה, לא עשו כלום. וזה מובן לגמרי. למה לעזור לאנשים אי שם שסובלים? זה הרי קשה, ורחוק... ומי בכלל מכיר אותם?
יש כרגע 1.2 מיליארד אנשים שנמצאים בעוני קיצוני, כזה שמונע מהם מלאכול באופן שישמור אותם בחיים. באיזשהו מקום, זה כן מזיז לי, אבל שוב, לא מספיק כדי שאצא לאיזו משלחת כדי להאכיל אותם.
זה בדיוק אותו הדבר.
גדלתי עם חיות, בתמונה המשפחתית שלנו מופיעים שתי כלבות, ארנב, וחתול. מעולם לא עשיתי את ההפרדה בין המשפחה שלי לבין בעלי החיים שחיים איתי בבית. מאז ומתמיד יש לי נקודה רכה אליהן.
בעלי חיים זה נושא שרגיש לי, לכן אני בוכה בקלות כשאני רואה איזה חתול אקראי דרוס ברחוב, וכשאני קוראת בספר כשכלב מת, ועיני נשארות יבשות לגמרי כשאני שומעת על כל מיני פיגועים, או על ילדים שמתים בכל מיני סיפורים מזוויעים על עולם שלא נוגע לי.
כן כואב לי עליהם, לא מספיק.
אני אסיים את זה בכך שאגיד שאני לא צדיקה, ולא מתנהגת כמו שהצגתי את עצמי.
אני כן נקלעתי להמון ריבים על טבעונות, לא בניסיון לשכנע (טוב, כן, קצת) אלא בניסיון להסביר את הטענה שלי. וכמובן, בניסיון לנקות את השם הטוב של הטבעונים, שם שהרבה אנשים פשוט מזהמים אותו עם הפגנות והטפות מיותרות שמעולם לא הפכו אף אדם לטבעוני.
באותו הנושא: