דמיינו לעצמכם, שאתם מחנכים כיתה, ואתם רואים תלמידה שרזתה מאוד מאוד והיא לא היתה צריכה ( הכרתם אותה מהשנה הקודמת) מה תעשו?

שום דבר, זה ענין פרטי שלה

הייתי מדברת איתנ או עם ההורים. מנסה להבין...

שואלת את עצמי אם להתערב או לא...

לא אבל אם זה תת משקל אז צריך לבדוק.
אולי אנוררסיה?

שואלת אותה אם הכל בסדר בלי להזכיר בספציפיות למה אני שואלת, מנסה לשים לב אם היא אוכלת במהלך היום בבית הספר.

מדברת איתה ואומרת "את קצת רזית משנה שעברה, הכול בסדר?
את יכולה לספר לי"
אם היא לא עונה יושבת בשקט כי בסוף היא תענה

תלוי כמה היא רזתה. אם היא הורידה 5,10 ק"ג והיא לא נראית רזה מדי ורואים שהיא אוכלת לא הייתי עושה משהו.
אבל אם היא לא אוכלת והיא "עור ועצמות" הייתי עושה משהו

אם היא לא הייתה צריכה הייתי פונה להורים שלה אם הם יודעים או לא
ואז הייתי פונה ליועצת

אני דבר ראשון ידבר איתה באופן אישי אחד על אחד לראות מה הסיפור שלה ואם יהיה צורך
אני יספר ליועצת של בית הספר ולהורים שלה אבל זה רק בסוף בחוסר ברירה.

אני חושבת שבתור מחנכת אעביר שיעור חינוך שקשור באנורקסיה והשמנה וכל מה שסביב זה מבחינה בריאותית וחברתית ואגיד באופן כללי שאני והיועצת פתוחים להקשיב לכל מי שנתקל בקשיים כאלה בבית ספר. אם היא תבחר לערב אותי או לא זו כבר בחירה שלה.

תנסי לדבר איתה לברר למה רזתה ורק אז להחליט מה לעשות מקווה שעזרתי (;

ניגשת אליה ומדברת.. נותנת לה הבטחה שזה לא יוצא ממני ואומרת לה שאם היא רוצה לדבר עלזה אני פה.
אחרי השיחה כל בוקר בוקר טוב עם חיוך ומחמאות.

לדווח להורים לא יעזור לה לצאת מהמצב
כי אם היא הגיע למצב הזה וההורים לא יודעת יש סיבה

אם אראה שהיא רזתה וגם אראה שהיא מתנהגת שונה *באופן קיצוני* כנראה שהייתי ניגשת להורים ומנסה לעזור.
אבל אם היא רק רזתה, אין לי מה להציק לה.

הייתי אומרת לה שרזה ואולי ושאל אותה שאלות איך היא רזתה וזהו
מה אני יכולה לעשות?
עריכה חשבתי בתור תלמידה
בתור מחכנת אני הייתי מדברת איתה על זה ואז מדווחת להורים כי יש מצב לסכנה

הייתי כנראה אומרת ליועצת שתבדוק מה קרה שם ולמה פתאום היא יותר מדי רזה. ובנוסף הייתי עושה שיעור על אנורקסיה או על החברה שכיאלו יורדים אחד על השני וזה

מבחינת החוק אני מחוייבת לדווח.
זו פגיעה עצמית, ואם יקרה לה משהו האחריות עלי כי ראיתי זאת וגם אני אשמה.
אני בעמדה של מורה- וזו חלק מחובתי.
לומר לאיש שמוסמך ממני ופה נגמר העניין.
ברובד האישי, יש תלמידים ומורים שהם בקשר מאד טוב.. אוכל לפנות בעדינות ולא אתערב.

אתה מדבר על מישי שנהפכה לאנורקסית? כי אם כן, הייתי קוראת לה לשיחה, שואלת מה היא עשתה בחופש.. ואחרי זה מזכירה את השינוי הקיצוני בגוף שלה ושואלת מאיפה זה בא ולמה ומנסה להבין ולעזור לה אם צריך

יופי שזה עפ החוק. לא תמיד החוק עוזר לנו
אם תדווחי עליה יתנו לה או כדורים או אשפוז
והיא תדרדר יותר
מה עשית בזה? -_-

ומה לדווח אם את לא יודעת במאה אחוז מה קרה
קודם מבררים

אי אפשר להתלונן ולדווח סתם רק כי היא הרזתה. צריכים לבדוק איך היא מתנהלת, אם היא אוכלת לאורך זמן מסוים, ואז לדבר איתה. יש הרבה מאוד בנות שעושות דיאטה והן לאו דווקא אנורקסיות.
תחשבו גם שאם היא במצב קיצוני, זה לא רק המחנך שרואה, זה גם מורים מקצועיים, חברים ומשפחה, זה לא רק המחנך שהוא הדמות היחידה שמלווה אותה.

אם המשפחה שלה אוהבת אותה היא תשים לב.
כשאוהבים מישהו שמים לב כשהוא נופל
ושובב כמו שרשמתי מה לדווח יעזור?
סבבה דיווחת לוקחים אותה לאשפוז
למקום שלא מטפלים באנשים לא עוזרים רק דוחפים זריקות וכדורים
ומכים
אם היא לא אוכלת יש סיבה לכך ואת הסיבה צריך להבין ולעזור לה
לעזור לה זה להיות איתה ולהחזיק אותה
לדווח רק יגרום לי לאבד אותה ולהדרדר
כשאני איתה ומחזקת אותה ושם בשבילה היא איתי והסיכוי לעזור לה גדל

"אפשר טוב מאוד לשים לב אם משהי ירדה במשקל לצורך הרזייה בריאה לבין משהי שמרזה בגלל אנורקסיה"
אם אפשר טוב מאןד למה המשפחה שלה לא שמה לב?
ואנורקסיה זה נפשי זה לא גופני
פחות אפשר לשים לב

את האמת שזה קרה לי השנה.
במהלך השנה נהייתי יותר ויותר רזה, המחנכת שלי רמזה לי שאני צריכה להשמין ולאכול.
ועוד מורה לא הפסיקה להגיד לי לאכול בטיול השנתי, ואמרה שזה מסוכן והסבירה את ההשלכות של זה.

אבל לא מדובר בהכרח באנורקסיה, זה שמישהו הרזה יכול להיות ממאה ואחת סיבות, ולאו דווקא כי הוא חולה באנורקסיה. לא כל המורים הם פסיכיאטרים (אחדש לכם, רובם המוחלט לא) אז אין לי כלים לאבחן אנורקסיה. לי היו מורים שהחמיאו לי שהרזתי בחופש, אז מה הם חשבו שאני אנורקסי?
גם לאבחן בן אדם כחולה כשהוא לא זה לא בדיוק טוב.
זה דברים שצריכים לבחון למשך זמן ארוך. אם הוא רואה שהיא לא אוכלת בכלל, אז זה גורם להתחיל לבחון.

מה יעזור שתתקשרו להורים? מה הם לא שמים לב שהיא רזתה?
הייתי בודקת למה היא רזתה, כמה, אם היא אוכלת בהפסקות... אם אני רואה שלא הייתי מדברת איתה ןאם הייתי מבינה שזאת פגיעה עצמית הייתי מדווחת על זה

אם זה רזון שכבר נראה מתחת לקו הבריאות, והייתי רואה את זה עליה (סימנים מתחת לעיניים\עור חיוור\לא רואה אותה אוכלת), הייתי מדברת איתה על זה. גם דיאטה שמביאה לרזון קיצוני לא בריאה בכלל

המורה שלי כל הזמן דיברה איתי ובדקה שאני אוכלת (הייתי אוכלת ולא הייתי מדלגת אף פעם ) וכל הזמן הייתה במעקב אחרי ודיברה עם ההורים שלי (למרות שהם היו מודעים ) והייתה משגיחה ושואלת איך אני מתקדמת (הלכתי לדיאטנית שתעזור לי לעלות במשקל כי ירדתי יותר מידי והייתי בתת משקל והגוף שלי לא שלט בעצמו ואיבד איזון ).
היום אחרי מאבק ותקופה שהייתה ממש קשה עבורי אני בריאה במשקל תקין ושומרת על תזונה נכונה וכמותית... חברים תזהרו על עצמכם לא שמים לב איך מגיעים לזה וזה באמת לא משחק אחרי זה קשה מאוד לצאת גם אם זה בקטנה זה עדיין קשה ומבינים אתזה רק אחר כך. אני אחרי שעברתי את כל זה רשמתי מכתב תודה ענקי להורים שלי על זה שהם לא וויתרו עלי ולמרות שהתווכחתי והם התעקשו ודאגו לי

אני לא מבינה בזה, אבל כנראה מתייעצת עם היועצת לגבי איך לפנות להורים שלה, ופונה להורים שלה. מנסה להגיד להם להתחיל לפעול ולנסות להשיג אינפורמציה בנושא (אם הם עוד לא יודעים עד כמה היא לא אוכלת, כי הם בחרו להכחיש - אז שעכשיו ישימו לב, ויספרו לי על זה קצת, על אופי המקרה שלה).
ומשם היא כנראה צריכה לראות פסיכולוג, או שהיועצת תוציא אותה לפעמים לשיחה, או אני לא יודעת מה. אותה ילדה צריכה טיפול, והייתי מתייעצת עם היועצת לראות מה הכי מתאים.
כמובן שאחרי שדיברתי עם ההורים הייתי מדברת גם איתה.

הנה אנונימי התשובה שלך מועדפת!

חח צודק אנונימי.
תחשבו אבל מה יקרה אם יהיה אבחון מהיר של אנורקסיה כשהיא בריאה, זה סתם יכניס להורים נזק לראש, ולילדה תחושה רעה על זה שהיא בחרה לשנות את המראה שלה (אם היא עשתה במידה לא קיצונית) וכל האבחונים האלו נכנסים לתיק האישי.
כל דבר שהמחנך עושה הוא צריך לחשוב כמה פעמים. הוא תמיד יכול לשוחח עם הילדה והמשפחה שיחה כללית בלי להגדיר "אנורקסיה" ו"חייבת טיפול". זה מילים לא פשוטות שיש להן משמעות

מדברת איתה על החיים, מה קורה איתה, איך בלימודים, איך החברים, המשפחה וכו' ומנסה לגשש את דרכי בעדינות ולברר מה קורה לה בשביל לעזור כמה שאני יכלה

אני לא חושבת שהמורה יכול לאבחן אנורקסיה, פשוט צריך לעשות עם ההורים שיחה ולקחת את זה לכיוון של "אולי הבת שלכם אנורקסית" (ואולי היא הפסיקה לאכול מסיבה אחרת? צריך לבדוק). אם יוצא שהיא אנורקסית, זה לא שצריך לרשום את זה איפשהו (לדעתי). מי שיש לו הסמכות לאבחן דברים כאלה זה פסיכולוג, לא מורה.
ובכללי לא צריך לעשות את זה מהיר, צריך לעשות את זה מדוד ומעמיק

לא הבנתי את הפואנטה של המינוסים, פשוט לעשות לכולם?
טוב, לא משנה.
אני סביר להניח אנסה לדבר איתה ולעזור לה, אם זה לא הולך, מחובתי להודיע להורים.

נניח המצב הכלכלי בבית לא טוב, או שהיא בדיכאון ואין לה תאבון (גם דורש טיפול), או שהריטלין לא מתאים לה (צריך לעשות חושבים אם להמשיך לקחת באותו מינון וכו', כי זה מדכא תאבון). אבל כן, גם אני חושבת שרוב הסיכויים הם לאנורקסיה

ברור שחובה לדווח, רק נתתי סיבות נוספות (כאילו, שלא יאבחנו אנורקסיה אם למשפחה שלה אין כסף, ושלא יחשבו שלמשפחה אין כסף והיא בכלל סובלת מהריטלין. קיצר שיחה מעמיקה ורצינית מובילה לאבחון טוב ומעמיק. זה מופנה למישהו פה שאמר משהו על לדווח, ולא לדווח מהר מדי ובלה בלה. לא זוכרת כבר מה הוא אמר האמת, וגם למה הגבתי)

זה קרה לי אישית והמורה באה אליי כזה לפני שהיא נכנסה לכיתה היא היתה מאחורי ואני לפניה ואז היא עצרה אותי כזה בקלילות והמשיכה ללכת איתי לכיתה ואמרה לי כזה "וואו __ רזית מאוד, את אוכלת?" היא הייתה ממש רצינית וזה והאמת שהרבה מעירים לי ככה וזה לא נעים, באמת תעזבו אנשים לנפשם, אם אתם רואים שהם בדיכי או במצב ממש קיצוני של משקל זה משהו אחר

שואל השאלה:
תודה על כל התגובות. ניכר שאתם אנשים חכמים יישר כח! ויש לי הוספה: נניח שפניתם ליןעצת ונוכחתם לדעת שזה פעם שניה שזה קורה ( שהרזתה כך) כלומר זה קר. לפני שנה וקצת. מה לדעתכם יהיה הצעד הבא שלכם, של הביהס?

למי שיצרה אותה המורה - אני לא יודעת מה המקרה שלך, כלומר למה רזית, וגם לא קראתי לעומק את התגובה אבל לדעתי זה פשע לעזוב אנשים לנפשם בדברים האלה (כאשר אתה אחראי עליהם, למשל הורה או איש חינוך).

לא אומרת כלום כי זה עניין פרטי שלה ומי אני שאכנס לה לצלחת אני בסך הכל מחנכת
-זה מניסיון אז תפסיקו להגיד שהייתם פונים כי זה לא דבר שמורים צריכים להתערב בו-
-מינוסים יתקבלו בברכה-

הייתי לוקחת אותה לשיחה אצל היועצת על זה.

אם זה משהו שחוזר על עצמו יכול מאוד להיות שזה אנורקסיה. הייתי משוחח עם ההורים, ובהחלטה משותפת אול הייתי פונה לגורם טיפולי

וואו זה קרה לי שנה שעברה כשהייתי בתקופה של דיכאון, רזיתי הרבה בלי לשים לב והמורה שלי ניסתה לדבר איתי על זה.
לכל אחת במצב הזה יכולה להיות סיבה אחרת לרזון; "דיאטה", דיכאון, קושי, או אפילו התחלה של אנורקסיה.

מהניסיון שיש לי זה לא הדבר הכי נעים כשמורה באה ומנסה לשכנע אותך בכוח לדבר על הנושא. הדרך הנכונה לבדוק את המצב של אותה אחת היא לפקוח עליה עין, למשל לבדוק אם היא אוכלת בבית ספר. אני לא מתכוונת להתחיל לחטט ולהכריח לאכול, לא לשאול כל דקה - אכלת? אכלת? תאכלי עכשיו אין דבר כזה לא רוצה - כי זה ממש מעיק.
צריך לדבר על זה עם ההורים ולבקש מהם להתייחס לנושא הזה בעדינות ולא בתוקפנות, לנסות לפתור את הדברים ולמצוא את הבעיה.

שואל השאלה:
לתגןבה האחרונה- מה בית הספר עשה לך

וואו השאל עפ הכי מינוסים שראיתי!
ולשאלה: לא הייתי עושה כלום, זה עניין שלה..

הייתי אומר לה: "רזית יותר מידי כל הכבוד על המאמץ וההתמדה אפילו שלא היית צריכה, אל תרזי יותר זה לא יפה ככה" אלא אם כן בעידן המפגר של היום זה נחשב להטרדה מינית

הייתי בריב עם חברה טובה שלי במשך שלוש חודשים, שלוש חודשים שהייתי לבד לגמרי. יש לי אופי רגיש ולא הייתי רגילה למצבים כאלה, אז לקחתי את מה שקרה ממש קשה. תוסיף את זה שהיא הפיצה עלי שמועות והרחיקה ממני ילדים.
*המורה וההורים היו מודעים לסיבה*
בהתחלה המורה ניסתה לרמוז לי על העובדה שרזיתי, ולא הבנתי את הרמז.
אחר כך ההורים שלי התחילו לדבר איתי על זה בבית, וניסו לשכנע אותי בכוח ובעונשים.. גם לא עבד.
היו לי כבר שיחות קבועות עם היועצת על מה שקורה לי בכיתה ובשכבה, ועל מה שעובר עלי, אז ביקשו ממנה להוסיף גם את הנושא הזה.

שום דבר לא עזר לי עד שלא השלמתי עם אותה הילדה, אחר כך חזרתי להיות כמו שהייתי.
אבל הכל תלוי במצב של הבן אדם, אצלי זה היה ככה בגלל הסיבה המסוימת שהייתי בדיכאון. אצל כל אחד זה יכול להיות משהו שונה.