יואו אני לא מאמינה..

כל כך הרבה חיילים סליחה ילדים שהתגייסו נהרגים.. אני לא מסוגלת לשמוע על זה יותר! אני כל יום מפחדת אני לא יכולה לישון בשקט במיוחד שגם אח שלי שם.. אח שלי חייל, אני כל כך מפחדת.. גם כל השירים שיש על זה ושירי יום הזיכרון.. הם כל כך חזקים אני פשוט לא מצליחה לעצור את הדמעות.. ואיפה שהכי נשברתי זה היה "אצלינו בגדוד יש המון *ילדים* את חלכם אני אוהב את חלכם אני לא *א*כיר" אני לא מפסיקה לבכות זה כל כך קשה לי לחשוב שזאת המציאות שלנו.. מה אתם חושבים?