אין לי אבא וזה ממש מעציב אותי.. לעולם לא אמרתי את המילה "אבא" וזה כל כך חסר לי..

אין לך במה להתבייש. תיהיי גאה במי שאת (:

את לא צריכה להתבייש אבל זה אכן קצת עצוב.

קודם כל ניתן להבין זאת ואני משתתף בצערך.
תזכרי שתמיד יכול להיות יותר גרוע, יש אנשים שאין להם גם אמא וגם אבא והם לבדם בעולם.
אני כאן לכל מקרה שתרצי לפרוק או סתם לדבר על רגשותייך.
שבת שלום.

אין לך מה להתבייש, אני יכולה להבין את המעמד שלך.
למרות שהיחסים שלי עם אבא שלי נוראיים, היתה תקופה שהוא לא היה בחיים שלי בכלל ובהחלט הרגשתי קצת את החסר (במצב שלי כמובן שהחסר נעלם ברגע ששמעתי ממנו שוב אבל עזבי)
בכל מקרה, אני מצטערת בשבילך, אבל תזכרי שאני בטוחה שלא משנה מי הוא או למה הוא לא נמצא איתך, את חלק ענקי מהחיים שלו.

אין לך סיבה להתבייש בכך.
זה בסדר גמור להרגיש ככה ואני מבינה ומזדהה איתך.
אומנם פיזית הוא לא איתך אך הוא תמיד איתך בליבך.
תהיי חזקה.

מה הסיבה קשורה לזה שזה עצוב?

אני נולדתי בלי אבא מהסיבה שאמא שלי לא מצאה מישהו שמספיק וב בעינייה להקים איתה משפחה, יש לי משפחה מאושרת ותומכת, אני גדלה בעיר ובשכונה טובה, החיים שלי מושלמים, עוד עובדה אליי היא שאין לי אבא, אני מעוררת רחמים/בעלת חיים עצובים בעינייך? אני שמחה שאין לי אבא! כן, באמת. יכל היה להיות לי אבא מושלם אבל גם מזעזע, אני שמחה שזה מה שנולדתי לתוכו ולא מרגישה חרטה

אני לא מבין מה את מנסה להגיד שאת מעדיפה בלי אבא? אני בטוח שאת לא שמחה שאין לך אבא יכול להיות שזה פשוט לא משנה לך אבל זה היה מוסיף לך
למה מזעזע עם אבא? תשמחי אני מאחל לך אושר. את לא מעוררת רחמים
אבל אני בטוח שאם היה לך אבא את היית יותר מאושרת כמובן שזה תלוי עם זה אבא טוב ולא סתם אחד עלוב שלא דואג לך.

אולי כן, לא יכולה להגיד לך את זה כי לא חוויתי את זה, בכל מקרה ממש לא עצוב לי, ותתפלא אבל אני כן שמחה שאין לי אבא, טוב לי ונחמד לי ככה

שמחה שאין. אני בטוח שלא. אבל יכול להיות שלא אכפת לך.

היי אהובה
לי אמנם היה אבא עד גיל 8 והוא נפטר
אז כן אמרתי את המילה אבא אבל עכשיו לא.. בואי לפרטי (: