מרגישה לא במציאות

מה זאת אומרת. תפרטי קצת יותר שנבין אותך

אני מציאה שתלכי לטיפול. זה המקום שהכי יעזור לך..

שואל השאלה:
כאילו אני מרגישה שאני ישנה, והמציאות זה בעצם החלום.. כל מה שהיה מאז התאונה (כולל) זה בתוך המוח שלי ולא התקיים מעולם, וגם הזיכרון שלי לא כזה משהו

לדעתי מה שיגרום לך להתעלם מהמחשבה הזאת, או לשכוח ממנה, או להעלים אותה לגמרי, היא לעשות דברים מציאותיים. מה שיגרום לך לעשות דברים שהם "מציאותיים" הוא לבלות כמה שיותר עם האנשים סביבך. לצאת למסעדה או לבילוי עם החברים/חברות, לבלות יותר עם המשפחה. לדבר עם האנשים סביבך ולתקשר איתם כל הזמן. זה יגרום לך קודם כל לשכוח מהבדידות שגורמת לך למחשבות יתר על עצמך ויגרום לך לשכוח מהמחשבה הזאת.

כי את צריכה להבין שככל שאת לבד, את לא מפסיקה לחשוב וזה מה שמשכיח ממך את המציאות שאת נמצאת בה.

שואל השאלה:
להפך, אני לא לבד. מאז מה שקרה אני יוצאת היום ומבלה עם חברים שלי המון, וגם אם קורה שאני מת לא מרגישה טוב וכואב לי משהו (שברתי כמה דברים) תמיד באים אלי לעודד אותי, אף פעם אני לא מרגישה לבד.

אם זה העניין, אז מדובר כנראה בבעיה מנטלית שלך עם עצמך. אולי טיפול פסיכולוגי באמת יכול לעזור לך. (אשמח לפרח)

אני מציע לך ללכת לפסיכולוג זה באמת עוזר יכול להיות שזה פסיכולוגי ויכול להיות שזאת פגיעה מהתאונה תלכי לפסיכולוג/ית ותבררי את זה

אומייגד תקשיבי.
זה קרה לי גם פעם אחת בחיים שלי, שנה שעברה באיטליה בפארק פנטזיה לנד. אני זוכרת את זה כיאלו זה היה אתמול, עברנו במין מנהרה כזאת והרחתי ריח של מים (היה מתקן של מים ליד) ואז התחלתי פשוט לרחף הרגשתי שאני הוזה ואני בחלום ואבא שלי ואחותי התחילו לדבר איתי ואני כיאלו לא הרגשתי את זה ואני הלכתי ופתאום אני מוצאת את עצמי על מתקן כזה כמו של הסוכריה בלונה פארק ואני לא זכרתי פשוט מתי הלכנו מתי עמדנו בתור הרגשתי כיאלו אני בתוך חלום ולא סגרתי אפילו את החגורה לא הרגשתי את עצמי חשבתי שאני פשוט מדמיינת. ואז שירדנו מהמתקן היה לי עוד כאב ראש בנוסף להכל ואני התחלתי לבכות ופשוט סוג של התמוטטתי פשוט ולא שמתי לב אפילו שמדברים אלי, שמעתי את הקולות שלהם בתוך הראש שלי אבל פשוט המוח שלי לא עיבד את מה שהם אמרו. אני חושבת שאצלי זה היה מהתייבשות או כי לא אכלתי מספיק מרוב ההתלהבות של הפארק (אחר כך אכלתי איזה משהו עם שוקולד וחזרתי לעצמי לקצת זמן ואז זה קרה לי שוב לסירוגין).
בקיצור, אני לא חושבת שאת משוגעת או משהו אני מאמינה שלעוד כמה אנשים בעולם קורה את מה שקורה לי ולך לפחות פעם אחת.
אני באמת לא יודעת איך לטפל בזה אבל אולי דווקא תנסי ללכת לרופא ולא לפסיכולוג?

ותחפשי אולי באינטרנט אנשים שמתארים דברים בערך כמו שלי ושלך ואם הם רשמו פתרונות לזה