כל פעם שאמא שלי מתחילה לדבר איתי על אהבה אני

לא מביך. גם היא הייתה בגילך ועברה אותו הדבר.
אני אישית הקשר שלי עם אמא שלי אנחנו ממש קרובות ומדברות כמעט על הכל אז אין לי בעיה להגיד לה שיש לי חבר או משהו

לא צריך לעשות מזה עניין
אם תבואי להורים שלך בצורה די אדישה ותגידי שיש לך חבר (את לא חייבת להגיד על קראשים חח), הם אולי טיפה יתנהגו בצורה מביכה וישאלו שאלות, אבל הם יראו שאת לא נבוכה וזה כזה יהפוך להיות רגיל עם הזמן, לא מביך
אני לא ממש יכול להסביר חח

שואל השאלה:
אני אל יודעת איך להסביר את זה
אני פשוט מרגישה לא בנוח לדבר אפילו על בנים או"שההוא מהטלוויזיה חתיך"

לא צריך לספר כל דבר למרות שאני אחת כזו. זה כל האימהות ככה, גם שלי... וזה גיל ההתבגרות זה טבעי. בקיצור במקומך לא הייתי מספרת כלום אבל אם היה לי חבר הייתי מושכת עם זה קצת זמן בשביל לבדוק אם זה קשר רציני

שואל השאלה:
אל מה את מדברת?
אני לא מספרת לה כלום
וגם אם אהיה חבר אני 100% לא אכיר לאמא שלי כי זה מביך מידי שהיא תחשוב שאני התבגרתי

אני מול רק בכל ה שנוגע לשיערות ולגילוח ומחזור אני פשוט נגעלת ומובכת לדבר על זה עם אנשים..

וואי אני בול כמוך חחח גם עכשיו אני בקטע עם מישהו ואין לי מושג איך לספר לה כאילו עם מי אני יוצאת וזה

פעם הייתי כזאת, הייתי אומרת "איו בנים" למרות שכן חשבתי שהם היו חמודים אבל התפדחתי.
עכשיו? לא ממש אכפת לי, אני אומרת ליד ההורים שלי חופשי על בנים חתיכים.
לגבי הקטע של הדלקות זה עדיין קצת מביך אותי אבל תחשבי ככה, גם ההורים שלך היו מתבגרים והם נדלקו והכל ואני בטוחה שהם ישמחו לשמוע שיש לך חבר בגלל שזה עדיף מאשר להסתיר את זה מהם.