אני בצבא ויש משהו שהוא לא איתי בבסיס אבל מגיע לפעמים לבסיס שלי לעבודות רס"ר או אם הוא צריך לצאת להפניה בקיצור יצא שהתחלנ

בקיצור יצא שהתחלנו לדבר. ויום חמישי אחד ששנינו היינו צריכים ללכת הביתה הוא הזמין אותי לצאת לסרט, לא רציתי לצאת איתו כי הוא לא הטעם שלי ואני בכלל לא נמשחת עליו אז אמרתי לו שאני לא יכולה. הוא ביקש את המספר שלי והתכתבנו קצת במהלך הסופ"ש. בהתכתבויות הוא היה ממש נחמד ועזר לי בעבודה שהייתי צריכה להגיש, היה לי כיף להתכתב איתו והרגשתי קצת לא נעים שלא נתתי לו צ'נס. שבוע שעבר הוא היה שוב בבסיס שלי ושלח לי הודעה "מקלחת ואז ניפגש לדבר?" הסכמתי (זה היה ב12 בלילה שבדיוק סיימתי משמרת). נפגשנו בהתחלה ליד השקם ודיברנו, לאחר מיכן הוא רצה שנילך למקום שקט יותר. והביא אותי לבית כנסת שזה חדר ממש קטן שלא היה בו אף אחד, הוא סגר את הדלת והמשכנו לדבר, היה נחמד לדבר איתו למרות שלא הרגשתי עליו כלום, אחרי זה הוא סם עלי יד ודחף אותי לעברו שאני ישען עליו (כמו שעושים שרואים סרטים) זרמתי ואז הוא התחיל להתנהג בצורה קצת אגרסיבית. הוא התחיל לחבק אותי וללטף אותי, הרים אותי והושיב אותי עליו ואז תפס את הראש שלי ומשך לכיוונו וניסה לנשק אותי בכוח למרות שאמרתי לו "לא לא לא" והתנגדתי. בסוף הצלחתי להתחמק מהנשיקה בשנייה האחרונה כשדחפתי את הפרצוף שלו בכוח הצידה. אמרתי לו שזה קורה מהר מידי ואני צריכה זמן והוא אמר שצריכים להתפשר באמצע והמשיך להימרח עלי בקטע מוגזם, ללטף אותי, לנשק לי את הראש ולחבק אותי, כאילו הוא לא ראה אישה אף פעם. והתעלם מזה שאמרתי לו שזה מהר מידי בשבילי. שמעתי את הלב שלו, הוא ממש התרגש והסמיק ולא התחשב בי בכלל, כאילו הייתי בובה שלו, אני לא התרגשתי בכלל ואף חשתי גועל כשהתענג עלי וליטף אותי (אפילו התקלחתי ישר אחרי הפגישה כי הרגשתי מגעילה) בסוף הפגישה הבנתי שהוא בטח חושב אלינו כאל חברים ואני מיצידי לא רציתי לראות אותו יותר בחיים. עכשיו אני בבית והוא סוגר ולא מפסיק להתקשר ולשלוח לי הודעות. לא נעים לי לסנן אותו, במיוחד שאני יודעת שאני יצטרך לראות אותו שוב בבסיס. איך להסביר לו שאני לא רוצה להיות איתו (אפילו סתם תירוץ שאני לא מוכנה לחבר עכשיו או משהו) ואני צריכה גם הסבר למה סיננתי אותו.. מה לעשות?