היי לא בא לי לחיות יותר. שבורה סופית.

אני לא אעשה לעצמי משהו . אין לי אומץ. אבל רציני שאני עייפה נפשית אני לא רואה סיבה אחת להמשיך לחיות עוד. יש לי חברות שהן כל כך מאכזבות כל פעם מחדש, אלפי שיחות עשיתי איתן. יש להן קטעים פשוט שאני מרגישה לבד. הן לא חברות אמיתיות. אהבתי מישהו כל כך הרבה שנים ולמרות הכל הוא לא ממש שם עליי ונשבר לי הלב. החברה הכי טובה שלי מכיתה א הולכת שנה הבאה למכינה אני בקושי אראה אותה, חברה טובה אחרת שלי התגייסה וכבר אני בקושי רואה אותה וגם היא תהיה בבסיס סגור. אני רק מתגייסת בחורף וגם לתפקיד של יומיות.. קלטתי אתמול כמה החיים האלה מיותרים. יש לי בולמוסי אכילה בלתי נשלטים שהורסים לי את החיים כבר שנים למרות כל המאמצים להפסיק אותם. זה הרגשה של שנים. לא בא לי לקום בבוקר יותר.