דברים שרק ביישנים יבינו?

כשקשה להסתכל על מישהו בעיניים בזמן השיחה יותר משנייה אחת ואם בכלל

כשאומרים לך מה הבעיה לדבר איתו/איתה (עם הקראש נגיד) ואת/ה עדיין ממש מפחד/ת

"למה אתה לא פשוט שואל אותו?"

שקוראים את השמות בכיתה וצריך להגיד פה

כשהקול שלך משתנה לקול גבוה ומוזר כשאת צריכה לומר דברים בקול *~*

אצלי באופן אישי אם אני מאחרת לשיעור או בכללי וכולם מסתכלים עלי ואני צריכה ללכת למקום שלי אז תמיד יוצא לי שאני מפילה דברים בדרך כי אני נורא מגושמת (אופסי) ואז אני נכנסת למקום שלי ומפנה את הפנים שלי לכיוון הקיר._.

שהקראש מסתכל עליך

לא יודעת אם זה מתוך ביישנות או חוסר כוח, אבל לראות מישהו שמכירים ולא להגיד לו שלום (וזה לא מתוך סנוביות)

יא קרה לי לפני כמה דקות ^

הראשונה חח זה קרהלי אתמול דיברנו, כמה שהתחברות וכמה ידידיםשלי ואחד מהם זה שדיבר והסתכל לי בעיניים וכזה התחלתי לחייך מרוב שהתביישתי חח

שמסתכלים עליך מקרוב אז את נבוכה

שחושבים שאת סנובית כי לא אמרת למישהו היי מה קורה?

שהמורה מבקש ממך לרדת להביא משהו מהמזכירות באמצע שיעור ואתה נכנס ללחץ איפה זה נמצא וממי לבקש ואז שאתה לא מוצא אתה מתפדח לעחות לכיתה ולהגיד שאתה לא יודע

שאומרים לך לענות על שאלה או על הלוח או רגיל ואתה נכנס לפאניקה רצינית

וואי אני מרגישה מזה רע שנכנסתי לפה כאילו פגעתי באנשים בלי לשים לב אבל אמרתי את זה בקטע לא רע

לא יודעת אם זה קרה לעוד פה
אבל אני סיימתי כיתה ח השנה
אני בבית ספר הכיפי (הצילו) שלי מכיתה ז
עכשיו
עברה ליטרלי חצי שנה מתחילת ח
ילדה מהשכבה שלי (שרואה אותי 3 פעמים בשבוע כי אנחנו באותה הקבצה) אומרת לי כזה: אה לא עברת בית ספר?
די אני עד כדי כך שקטה?0-0

כשמבישיים אותך מול כולם

שילדה אחת באה ושאלה אותי את חדשה נכון?
ואז הבנתי את רמת הביישנות שלי-___-

שכזה את מדברת סבבה עם חברות ושאת צריכה להקריא את בקושי נושמת ומנסה לפני לקרוא הכל ולשנן ואז תמיד מביאים לך לקרוא משהו אחר בסוף את, קוראת שורה או פסקה אחרי ואת כזה פאק ואז כזה הקול שלך נהיה יותר רך וגבוה ממש או, שזה רק אצלי

שאתה חושב מיליון פעם אם להגיד את מה שאתה רוצה להגיד או לא ואז בסוף מישהו אחר אומר את זה -_-

כשאתה צריך להזמין משהו במסעדת מזון מהיר אבל פוחד לגשת לקופה
כשאתה רואה בן אדם ממש מגניב בתחבורה ציבורית ומת לדבר איתו אבל מתבייש

כשבחור שאת איתו שואל אותך איך את מרגישה אחרי שהוא נישק אותך בפעם הראשונה ואז לכי תסבירי לו את הסרטים שעפים לך בראש ולמה את מאדימה כמו עגבניה.
אני שונאת נשיקות ראשונות חח הדבר הכי מביך שיש

כשצריך להכיר אנשים חדשים...
כששואלים אותך "למה את לא מדברת?"
או "את יכולה לדבר בבקשה?"
וכמובן ש"ואוו את ממש שקטה"

כשכל כך לא שמים לב שאת שם שזה קורה:

היועצת נכנסה בתחילת שנה אחרי שאמרו לה שיש תלמידים חדשים ( והיה לי איתה שיעור פעם)

ואז היא בוהה בי כזה._.
ואז המורה אומרת: לא לא זאת היא לא חדשה

-_-

אני יותר מדי ממה שתיארתם הלפ
הביטחון שלי בפח

להגיד למישהי מה אתה מרגיש כלפיה ולברוח מהבושה

כשאת הולכת לחברים של אבא או לדודים ואת מחייכת כמו לא יודעת מה במקום להגיד שלום מביישנות (:

"בלעת את הלשון?"
או שחושבים שאת סנובית מתנשאת שלא מדבקת עם אף אחד.
שאת מפחדת להתחבר אל אנשים.

הרגע הזה בסופר שאמא אומרת לכי תביאי משהו מהמתחם של החלבי (אני כזה what?!)

הלחץ וההתרגשות שהמורה מקריאה שמות ומגיעה אלייך..

שאתה צריך להגיד משהו למישהו וחושב שעה על מה להגיד לו ואיך ומה שיוצא לך זה רק גמגום כי אתה לא מסוגל לדבר איתו

או בסופר שזה כזה "שמרי רגע על העגלה"

שאני צריכה להציג את עצמי בפני אנשים אחרים

שמישהו (דוד אפילו) שיותר גדול ממך בא לאסוף אותך ואתה יושב לו באוטו כמו פסל ועונה לו על שאלות ב"כן" ו-"לא"

שאורחים באים לחג ואומרים לך "אין חג שמח.. משהו?" או "לא מדברת היום?" ואני כזה ( הנה "kill me")

ששרים לך שירי יום הולדתת! אויי זה הכי נוראא! ("דיי תפסיקו עם זה דיי בבקשה די אני אחגוג את יום ההולדת שלי במיטה שלי אבל תלכו מפה אני לא יכול שכולם מסתכלים עלי!)

שאני שומעת שירים באוזניות ואמרים לי "מה את שומעת?" שיואו זה מטריף (את הלהיט החדש שנקרא "דפאק מה זה עניינך?!")

ויש לי עוד אני לא זוכרת..

(מדברת ביישנית מוסמכת)

יואוו מזדהה עם כולכם

הלוואי כל הביישנים פה היינו בבית ספר אחד ביחד
אתם מבינים אותי

כשהשם שלי בחבורה זה
"השקטה" או "הלא מדברת"

כשמקריאים את השם שלך בכיתה ועונים שלא הגעת למרות שהגעת..

-כשאת סופסוף אומרת משהו וכולם מסתובבים בפליאה של "ואו, היא מדברת"
-כשיושבים בכיתה (או ישבנו, #סיימתי) במעגל ועושים פעילות שכל הילדים חייבים להשתתף בה ואת נתקפת פאניקה.
-השבירות קול כשאת מדברת עם מישהו וחושבת יותר מדי על איך שאת נשמעת.
-כשמישהו מתקרב אלייך כי את ככ שקטה והוא לא שומע.
-כשמכריחים אותך להשתתף בפעילות חברתית עם המון אנשים ואת מתפללת לרע בו זה יסתיים.
-כשאנשים חושבים שאת סנובית כי את לא אומרת שלום או דברים בסגנון בגלל שאץ מתביישת לפנות ראשונה לבן אדם.

"למה את כל כך שקטה?"

שחושבים שאת סנובית
ושלא שמים לב שהיית בכלל בכיתה..
מחרפן

הכל פה בול אני

שאוזניות וסווטשירט עם כובע הפכו לחברים הכי טובים שלך

מה הבעיה שלך זה קל פשוט תעשה את זה.. שאחרים "יכנסו לנו לנעליים:" רק אז הם יבינו למה זה קשה. הכי קל זה לראות מהצד את הדברים..

"שאוזניות וסווטשירט עם כובע הפכו לחברים הכי טובים שלך" חח תיארת אותי

שאתה מת מרעב ואתה נמצא אצל מישהו ואז אומרים לך בא לך לאכול ואז אתה אומר לא והבן אדם ממולך טוחן ואתה מסתכל עליו כמו הומלס שלא אכל יומיים

כשההורים מבקשים לענות לטלפון שלהם (אני היחידה?)

לענות על שאלה בכיתה

להגיד פה (אני פשוט מרימה את היד ויש מורים שמצפים מימני להגיד פה ואפילו לא מסתכלים smh)

בחודשים הראשונים של כיתה ז (השנה) שמעתי ילדים מתלחששים שאני שקטה מדי ואמרו באמצע השיעור: "יואו איזה שקטה את", "את לא מדברת" וכולי.. -_-

כשכל המורים כותבים בתעודה שאני לא משתתפת מספיק בשיעור אבל לא מוכנים להבין שזה הביישנות שחוסמת אותי מלהוציא מילה מהפה והפחד הזה מלטעות ולהחליט שעדיף לי לא להגיד כלום

כשעם חברים את פתוחה וצוחקת ומדברת וחופרת, אבל עם אנשים שאת פחות מכירה או פחות בקשר איתם, את בדיוק ההפך (שותקת תמיד).

כשאת מגיעה למקום חדש ומתה מפחד.

בא לי לענות על השאלה הזאת אבל זה מבאס אותי יותר מדי, טוב החלטתי לעשות את זה.
1. כשהמורה אומרת לך להקריא מהלוח ואת שונאת שכולם מקשיבים רק לך ומפחדת להביך את עצמך.
2. כשעליתי לחטיבה החלטתי לנסות להתגבר על הביישנות, וביום הראשון התאמצתי מאוד לדבר הרבה, באמת, אמרתי כל דבר שעולה לי לראש ועדיין אנשים שאלו אותי למה אני כל כך שקטה וביישנית. כמה מילים אתם רוצים שאני אגיד בשנייה? 4929474829?
3. כשמקריאים שמות ואתה מתאמן בראש שלך באיזה טון תגיד פה.
4. כשאתה מתחבא בשירותים כי אתה לא רוצה שיראו אותך לבד.
5. כשהערסים זורקים עלי דברים ואני מפחדת להגיב אז אני מתנהגת כאילו לא שמתי לב.
6. עם בנות זה עוד בסדר אבל כשאני מדברת עם בן אין סיכוי שאסתכל לו בעיניים.
7. עוד משהו שקרא לי זה השתתפתי בטקס ובאמצע שהקראתי הייתי כל כך לחוצה מלדבר למיקרופון ששכחתי הכל
8. כשאת כבר מיואשת כי את לא יודעת מה לעשות בשביל להיפטר מהסטיגמה של הביישנית

לענות מאנונימי.

"למה את אף פעם לא מדברת?"

"למה את לבד בואי לשבת איתנו"

שיש קבוצה וכל אחד צריך להגיד את השם שלו או משהו מסוים.

וואו אני ממש ביישנית אם כל הדברים שכתבו פה נכונים אלי

שאתה הולך לאיפשהו לבד ויש מלא אנשים אז אתה מסתל לטלפון שלך כאילו אתה עסוק ומישהו מחכה לך ואתה מדבר איתו,
אבל בתכלס אתה במסך הבית מעביר מצד לצד -__-

שאומרים לך אה את יכולה לדבר בכלל?

וואו אני כל כך מזדהה עם התגובות פה

הכל כל כך אני. ברמה מפחידה

אני ממש לא ביישן, ואני חייב להודות שלרוב הדברים כאן לא שמתי לב

.

אעא זה ככ כיף לקרוא את התגובות ולדעת שאני לא לבד:>
שאלה נורא טובה
ואני חושבת שמשהו שרק ביישנים יבינו, זה לתת לך לדבר עם אנשים אחרים/חדשים.. משימה בלתי אפשרית.

לבקש מחבר/ה שייבקשו בשבילי
לא לישאול שאלה עד שמישהו אחר ישאל במקומך

כשאומרים לכם שאתם שקטים זה אומר שאכפת להם ממכם
בעיקר אם אנשים שלא מכירים אותכם
חיבה הידלקות או סתם התעניינות

מה הקשר^
אם מישהו אוהב אותי הוא צריך לאהוב אותי כמו שאני ולא לנסות לשנות אותי