מוזר שאני אוהבת שבנים מתייחסים אליי כאילו אני שייכת להם?

לא

סוףסוף לא איזה פמינאצית

חושב שזה בסדר וחמוד, אבל בגבול.
אגיד לך, כשזה מגיע למצב של לחנוק את הבן זוג ולא תת לו לדבר עם בנים בכלל, ולא לצאת עם בנות, ולא להגיב או לעשות לייקים זה כבר מתחיל לנוריד ולייאש. פשוט כל דבר זה מקסים, במידה. ולא הייתי אומר "שייכת" כי את לא מוצר בסופר שלקח עליך בעלות, יותר בכיוון של אוהב ונתינת תשומת לב

עם גבול מסויים, מה שכתבו מעלי.

זה חשוב לי, נותן לי ביטחון בקשר. שאכפת לו ושהוא אוהב.

לא מוזר אבל אני לא סובלת את זה
תקנא, אני מרשה לך, אבל אל תשתלט עלי.
אל תגיד לי מה ללבוש, עם מי להסתובב, לאן ללכת, אפילו לא התחתנו.