אני לא יודעת מה יש לי לעשות בעולם הזה כל החברות שלי התרחקו ממני, אף אחת לא מדברת איתי ואין לי מושג למה בכלל

דיברת עם חברות שלך, תשאלי אותן אם קרה משהו. תדברי איתן ותפתרי את זה

מה כדורים הכל טוב תנשמי את יכולה לשאול את חברות שלך מה קרה אבל את ממש לא חייבת את יכולה להמשיך הלאה החיים שלך שווים יותר מזה וחוץ מזה יש לך חבר פשוט תתגברי על זה מה נסגר

היי,
אני שומעת את כמה את מרגישה נטושה על ידי החברות שלך, ואני מבינה שנשארת בלי שום הסבר להתרחקות של החברות. אני משערת לעצמי שזה שם אותך בחוויה ממש נוראית של חוסר שליטה וחוסר אונים, בתחושה שאנשים יכולים לפגוע בך ולעזוב אותך מבלי שתהיה לך השפעה על זה, או לפחות הסבר... אני מניחה שמכאן גם החרדה מול החבר שלך, שמהווה מצד אחד קרן אור יחידה ומשמעותית כנגד חוויה קשה של בדידות, אך את חוששת שגם הוא, בדומה לחברות יבחר להתרחק.

ומהמקום של חוסר שליטה וחוסר אונים אולי את מרגישה שהבחירה היחידה שיכולה להיות לך כנגד סבל שנגרם לך על ידי מעשים של אחרים, זה לשים קץ לחייך. נראה שהמוות נתפס כהגנה מפני מציאות שיש בה הרבה כאב לב ואכזבה... ויחד עם זאת, יש בך קול בריא, קול שעוד לא איבד לחלוטין את התקווה, קול שמבין שמדובר בשינה ממנה לא מתעוררים, ולא תאפשר לבדוק איך אפשר אולי שיהיה אחרת... אותו קול שמצא את הכוח לכתוב ולשתף כאן במצוקה שלך, קול שמנסה לגייס עזרה במלחמה הזו בין חיים למוות... בין סיוט קיים למשאלה לחלומות טובים...

אנחנו רוצים להיות עבורך במלחמה הזו, אני רוצה להזמין אותך לאתר סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). יש לנו פורומים וצ'אט אישי, שפעיל כל ערב בין תשע לחצות (חוץ משישי), ודרכם ניתן להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים ולא להיות לבד עם הסיוט שלא נותן מנוח.

אני דואגת לך מאוד, ונשמח לשמוע ממך ולנסות לעזור ככל שנוכל, אם תרצי אנחנו ב- http://www.sahar.org.il/
שלך,
מתנדבת סה"ר