רק אותי מצחיק הערסים שבבני עקיבא? מאיפה בא הקטע של הערסים לתנועות מוער?

הם רוצים להיות שם.
מי אתה שתחליט איפה כל אחד צריך להיות? ערסים לא ערסים
זכותם.

שואל השאלה:
לא מחליט בשבילהם, אבל שיש אנשים כביכול דתיים ובאים גם ערסים לשם שלא באמת באים בשביל המשימות והפעיליות ששם, רואה את זה הרבה בירושלים

האמת שנחשפתי לזה עוד יותר בסיירים.
מצד אחד, זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת בתנועה.
לא משנה מי אתה, מה אתה ומה עשית, יש לך מקום, נותנים לך הזדמנות.
אחד מהערכים והאידיאלים הבולטים שהתנועה מנסה להעביר זה קבלת האחר, אהבת העם.
אם היית נתקל בי לפני הצטרפותי לבנ"ע, קרוב לוודאי היית מכנה אותי 'פרחה' או 'ערסית'.
לא הסתובבתי עם הילדים הכי טובים, לא הייתי מחוברת, כפרתי, חיללתי והתביישתי במי שהייתי.
אני חייבת לתנועה הזאת את כל כולי.
כעת, לפני הכניסה להדרכה אני יכולה להיות גאה בשינוי שעשיתי ולהכיר תודה ענקית לתנועה שקיבלה אותי למרות הכל.

זה סיפור אחד מיני רבים. תחשוב עוד כמה עשו שינוי כזה או אחר, וכמה עוד יעשו את השינוי.

ועכשיו ארצה גם להגיב לגבי הצד השני.
אני כל כך התביישתי בתנועה במהלך המחנה.
בנ"ע מציגים את עצמם בתור 'תנועה דתית', כל כך הרבה אידיאלים וערכים, אבל במבחן המציאות הכל פשוט מתפוצץ.
כל העניין בנים-בנות מזעזע.
חילול שבת במהלך המחנה.
דיבור נגוע מצד החניכים.
שום דבר לא הכין אותי לכל זה. וכאן אני חושבת שצריכה להגיע טיפת מודעות עצמית.
לא לכולם זה מתאים, וזה מובן וטבעי לגמריי.
בתור חניכים ומדריכים שמייצגים תנועה כ"כ מדהימה, אתם הורסים את שמה הטוב.
ברגע שבן אדם יודע שאינו בנוי למסגרת הזו, שיחפש לעצמו מסגרת אחרת.
צריך לכבד את המקום שאתה נמצא בו, אם אתה לא מסוגל, זה כנראה לא בשבילך.