תקשיבו יש לי בעיה רצינית. אני ואמא שלי מחוברות אבל אנחנו רבות כל יום ועל שטויות, יש לה אגו בצורה שאי אפשר להסביר

נגיד אנחנו רבות ולא משנה מי האשמה אני הייתי זאת שהייתה צריכה לבקש סליחה רק בשביל ליישר את ההדורים, אין לי כוח למלחמות איתה אז אני פשוט אומרת סליחה גם כשאני יודעת שאני צודקת, שזה דבר אחד שמעצבן אותי מאודדד ומשהייתי קטנה הייתי מתעצבנת על זה. אבל יש יותר מזה, הרבה הרבה יותר מזה, כשאני מבקשת סליחה יכולים להיות שלושה מצבים: 1. הכל עובד טוב ויפה ואנחנו שוכחות מהריב. 2. היא תופסת תחת (סליחה על המילה) על זה שביקשתי סליחה גם כשהיא אשמה, ומתחילה לעשות לי פרצופים כמו אני אחשוב אם לסלוח לך או משפטים כמו את כל הזמן מבקשת סליחה. 3. המצב השלישי והמעצבן ביותר הוא אני מבקשת סליחה היא סולחת, הכל טוב ויפה אבל אז מתחיל ריב חדש והיא מתחילה לומר לכולם אחר כך היא תבקש סליחה תתחנן שאני אסלח לה אבל אני לא אסלח. היו תקופות שהחלטתי שיש גם לי כבוד עצמי וכשהיא האשמה אני לא מבקשת סליחה בכלל, רוב המצבים נגמרו בזה שלא דיברנו חודשיים וכשאני אומרת לא דיברנו אני מדברת על לא החלפנו פאקינג מילה אחת במשך חודשיים. האמת שריבים ארוכים איתה הם ממש מנוחה ממנה כי היא אישה קשה וכל דבר היא מעירה לי ולאבא שלי אז כשלא מדברים איתה זה בעצם הכי נוח. אבל בזמן האחרון אני מתחילה להתחזק והמצווה של כיבוד הורים כל הזמן מהדהדת לי בראש, אני רוצה לבקש סליחה (שוב, גם על ריבים שהם לא באשמתי) אבל די נמאס לי להיות מושפלת כל פעם אחרי הסליחה הזאת. אני בן אדם שהכי יודע לבקש סליחה ולסלוח לאנשים, כשבן אדם מבקש ממני סליחה אני מוחקת את כל מה שהיה, אבל תמיד איתה הכל יותר קשה. יש למישהו עצות בשבילי? חוץ מלומר לי לדבר איתה על זה כי דיברתי איתה על זה כמה פעמים והיא מתעצבנת ואומרת לי ככה אני אם את מקבלת אותי יופי ואם לא יש לך בעיה. דרך אגב אני בת 16