מי כאן חולה נפש, אני או ההורים שלי?

ההורים שלי אהבו (ועדיין אוהבים) לתת לנו עונשים עם אוכל. מי שלא מתנהג יפה ועושה מה שאומרים לו, כשכולם יקבלו עוגה או גלידה (או כל ממתק/חטיף אחר), יקבל רק חצי ממה שכולם קיבלו, או שלא יקבל בכלל. ואם זה יום שישי, אז העונש הוא לא לאכול את ארוחות שבת שהם הכינו. אבל אפשר לאכול אוכל אחר. נכנסתי לאנורקסיה (לא מדווחת עדיין) לפני שש שנים (הייתה לי "רגיעה" של שנה וחצי-שנתיים, אבל בשבועיים האחרונים אנה חזרה שוב) עכשיו אני בגובה 1.72 ומשקל בערך 52, ועדיין רוצה לרדת. בפעם הקודמת הייתי באותו גובה (1.72), והמשקל הכי נמוך שהצלחתי להגיע אליו (אכלתי אז פרוסה אחת עם קצת ממרח), היה 44 ק"ג, BMI 14. אבל הפעם הזאת זה יותר גרוע, אני לא אוכל כלום, ואם אני ממש גווע, אני אוכל רק ביס אחד ממשהו. חשוב לציין שהם לא הגורם היחיד, אבל הם אחד הגורמים העיקריים לזה.