מתי בכיתם פעם אחרונה ולמה?

בפרק האחרון של מתים לרגע:(

בסוף העונה ה2 של assassination class ;-;

לפני כמה דקות
אמא שלי בכתה ואי אפשר לעמוד נגד זה: (

לפני שנתיים כשאח שלי פתח את הראש

אתמול, ניתקתי קשר עם מישהו וזה כאב

אתמול, בגלל חברה שלי שרצתה להפרד ממני: (

פעם ראשונה שלא בכיתי כל השבועע

אתמול בערב בגלל משהו מסדרה

לפני 7 שנים כשסבא שלי נפטר.

היום, בגלל ידיד.

שבוע שעבר.. עוד הפעם בכיתי כמו תינוקת עד כמה קשה לי בחיים...

לפני תשע ימים כשראיתי וואנדרוומן וסטיב מת

הוא יותר מידי יפה לעולם הזה

ראיתי שוב מלך האריות... נראה לי שכבר הבנתם.

אתמול, על החיים

לפני שעה וחצי היה לי מזל ככ נאחס ואני רבתי וצרחתי על אמא שלי באמצע הרחוב בטלפון, לא בכיתי לםני זה איזה שלוש חודשים...

ב3.5 מהתרגשות בהופעה של ג'סטין ביבר
באלי לחזור לשם די.-.

לפני מספר דקות ששמעתי בפעם המי יודע כמה את השיר של משה פרץ אח שלי בביצוע של אביתר ועוזיה צדוק.
על אחים שלי שנפטרו.

לפני יומיים נפגשתי עם ידיד שלי ודיברנו על חבר משותף שהיה לנו שנפטר בתחילת יולי..

לפני כמה שעות בגלל יומני הערפד

אתמול בלילה.. חבר שלי חזר הביתה אז בכיתי

לפני שעה כי רבתי עם אמא שלי

היום כי ראיתי סרטון עצוב של גלן מהמתים המהלכים

אתמול בלילה

לפני ארבעה חודשים, רק בעין ימין בקורס ציור. תסמונת לוואי של מיגרנה שהייתה לי. אני לא בוכה הרבה.

אתמול בלילה שזה כאילו לפנות בוקר כזה הכוונה

אתמול, התפרקות עצבים שהצטברו במשך כמה ימים... פשוט שמעתי שירים ובכיתי

עכשיו זה שנה למוות של סבא שלי אז בגלל זה

לפני שבועיים...

ביום חמישי, כי פיטרו אותי מהעבודה.. ונתתי את הנשמה שלי שם

הרגע
כי פגשתי ילדה עם מבנה גוף בריא שיש לה רווח ענק טבעי בירכיים ובטן שטוחה יותר מהחזה שלי...

זה החזיר אותי מלא אחורה הזכיר לי כמה אני שמנה ומילא אותי בחרטות על כל דבר שנכנס לפה ולקיבה שלי ב16 שנים שאני חייה. וברגע שאמא שלי לא ראתה התפרצתי בבכי, כשהייתי בפנימייה שלי לא אכלתי שבועיים ובשישי שבת חזרתי הביתה אכלתי ואז שוב לא אכלתי שבועיים והשיא שלי היה בערך שלושה שבועות רק על מים ותה, כדורי הרזיה וספורט! בשביל מה? בשביל שאוכל להשחיל לפחות מחט בין הירכיים ברגליים צמודות, בזמן שכל האחרות אוכלות ומרשות לעצמן ליהנות ממתוק, ומאפים ואוכל מטוגן וכשהן עומדות ברגליים צמודות רכבת יכולה לעבור ברווח הזה... אני כל יום אומרת לעצמי, מכריחה את עצמי לחייך ולהגיד "אני בנאדם בריא, אני במשקל בריא, אני בריאה וזה דבר טוב" בריפיט אבל אני לא מצליחה להרגיש... זה לא מרגיש כמו משהו טוב! זה מרגיש נורא! אני בוכה כל פעם! אני הרעבתי את עצמי, הכנסתי כדורי הרזיה יותר מהכמות המומלצת, בסוף גם עשיתי ספורט, ותמיד נשארתי אותו דבר ורק עליתי במשקל... אני לא ילדה, לא נערה, לא בנאדם בכלל אני מספר דו-ספרתי וענק! אני לא יותר מהמספר הזה ותמיד אהיה המספר הזה על המשקל שעולה ועולה ומוריד אותי למטה, אין לי ערך או טעם לחיים, רק המספר הזה האחר שזה המטרה היחידה בחיי וגם את זה לעולם לא אשיג, אני רחוקה ממנו שנות אור ורק מתרחקת, כל מה שעשיתי, כל ארוחה שוויתרתי עליה, כל מאכל שיצא לי מהתפריט, כל קוצר נשימה שחטפתי אחרי ריצה הרבה אחרי שהמערכת שלי כבר לא יכלה יותר, כל כדור הרזיה שגנבתי לאמא שלי, כל פעם ששתי אצבעות שרטו לי את הגרון, כל הסימנים מהתחבושות שעטפתי בהן את הירכיים עד שהדם עצר ואת הבטן על שהפסקתי לנשום, לא משנה מה עשיתי ולא משנה מה אעשה, אני אשאר המספר הזה, רק גדול יותר ויותר כל יום כשהרווח שאין לי קטן... כאילו השומן פשוט תקוע לנצח! אני מקוללת! אני אבודה בשומן שלי, רק שומעת את השיר in the end - linkin park והוזה את מה שבחיים לא יקרה...


אני...
... אני רוצה פשוט לישון לנצח...