16 תשובות
בני אדם אוהבים תשומת לב, הם אוהבים שנותנים להם יחס, להרגיש מיוחדים.
זה מה שהמוח משדר, וככה זה פשוט רגשות!
זה קורה בגלל הרגשות.
בני האדם הם יצורים רגישים (נכון שלחלקנו אין דבר כזה שנקרא רגשות), אבל זה מה שגורם לנו להפוך את המצב רוח לרגע מעצב לשמחה ולהפך, וזה מה שגורם לנו לראות דברים על הצד הרגשי והחליט את מצב הרוח שלנו בנוגע למצב כלשהו ומה אנחנו מרגישים לגביו.
בני האדם הם יצורים רגישים (נכון שלחלקנו אין דבר כזה שנקרא רגשות), אבל זה מה שגורם לנו להפוך את המצב רוח לרגע מעצב לשמחה ולהפך, וזה מה שגורם לנו לראות דברים על הצד הרגשי והחליט את מצב הרוח שלנו בנוגע למצב כלשהו ומה אנחנו מרגישים לגביו.
אנחנו אוהבים יחס..
אני חושבת שלכל אחד יש רגשות וכל אחד אוהבים שמדברים עליו לטובה ומחמיאים לו גם אם הוא אומר שהוא לא אוהב הוא כן כי זה טבע האדם - תשומת לב
יש כאלה שזקוקים לזה כי הם לא מקבלים בכלל ויש כאלה שמקבלים יותר מדי
יש כאלה שזקוקים לזה כי הם לא מקבלים בכלל ויש כאלה שמקבלים יותר מדי
שואל השאלה:
אנונימי אני שואל לא כדי לשנות (אגב אני אדם מאמין) אלא כדי לשמוע מאנשים ישירות חוויות ודעות אישיות ולא מספרים או מאמרים
באמת מעניין אותי מה כל אחד חושב
למרות שאני יודע את התשובה...
אנונימי אני שואל לא כדי לשנות (אגב אני אדם מאמין) אלא כדי לשמוע מאנשים ישירות חוויות ודעות אישיות ולא מספרים או מאמרים
באמת מעניין אותי מה כל אחד חושב
למרות שאני יודע את התשובה...
אני חשבתי שאני היחיד שמרגיש ככה לפעמים... כמו שכתבו פה, בני אדם אוהבים יחס, הם אוהבים שנותנים להם הרגשה חמימה, ולפעמים הדרך להשיג את זה היא התמסכנות ורחמים עצמיים... אני חושב שהמוח שלנו עובד ככה, שהוא רוצה להרגיש את ההרגשה הזאת של הרחמים, גם מהצד של עצמך, שאתה מרחם על עצמך, וגם מצד אחרים, שירחמו עליך וירצו לדבר איתך מהסיבה הפחות טובה, אבל עדיין ירצו לדבר איתך.
הייתי שמחה לשמוע את התשובה שלך פסיכולוג...
אנונימית
יש כל מיני סיבות אפשריות ותלויות בסיטואציה ובאדם שאני יכולה להעלות בדעתי.
1. לפעמים אנשים מרגישים רע לגבי דברים באופן מוצדק אבל החברה גורמת לנו להרגיש שזה לא מוצדק כי הם לא מרגישים את מה שאנחנו מרגישים או שהם מחפשים יותר מדי סיבתיות והגיון מאחורי זה ולכן חושבים שאנחנו סתם "בכיינים". ואז חלק מהשכנוע העצמי והניסיון לרחם על עצמנו ושירחמו עלינו הוא לנסות להוכיח לאחרים אבל בעיקר לנו שהכל בסדר איתנו באופן די אבסורדי, כי הרגשנו רע לגבי משהו בצדק והוא באמת היה רע ואנחנו לא סתם מתלוננים או עיוורים למציאות. לאנשים קשה מאוד לרוב עם לראות מציאות בצורה ששונה ממה שאחרים אומרים להם, זה יכול להכניס לסיבוכים מאוד גדולים עם עצמנו.
2. לפעמים באופן שאולי מתקשר לתחושה הרעה שהובילה למה שתיארתי בסעיף הראשון, אנחנו מרגישים רע לא בשליטתנו. הרבה פעמים בגלל הורמונים. היום אנחנו יודעים שרגשות הם לא רק מסקנות מושכלות אלא גם הורמונים במוח שמשתחררים וכל מיני שלא אעמיק כי אני לא ממש מבינה בנושא.. אבל בכל מקרה זה אומר שלפעמים אנחנו מרגישים רע לגבי משהו או סתם ככה ואנחנו לא מבינים למה אבל מנסים למצוא לזה בכל זאת צידוק ולהראות שאנחנו באמת סובלים מסיבה הגיונית כביכול.
3. איך לא? תשומת לב.. ותשומת לב זה לא דבר רע, מעצבנים אותי אנשים שמכנים את זה לפעמים "צומי". אין שום רע בלרצות יחס ואהבה בעיניי ואם מישהו הגיע למצב שהוא צריך להיראות מסכן בשביל זה אז כנראה שהוא באמת מסכן אבל מסיבה אחרת שבעיניי לא צריך להתייחס אליה בקלות דעת.
4. אם כבר דיברנו על הורמונים, לפי מה שהבנתי מבחינה הורמונאלית יש אנשים עם נטייה יותר להרגיש רגשות שליליים לעומת אנשים עם נטייה יותר להרגיש רגשות חיוביים. ולגבי אלה עם הנטייה יותר להרגיש רגשות שליליים רלוונטים יותר בעיפים 1 ו2 אני מניחה..
5. לגבי אנשים שהם כמוני, חלק מזה נעשה גם באופן מושכל. אמנם ניסחת את זה כלהרגיש רע ולרחם על עצמנו אבל אני אישית חושבת שעצב וכאב הם רגשות יפים לא פחות משמחה וסיפוק, לכן לפעמים כשמשהו מעציב אותי אעדיף לשקוע בו ואולי תגדיר את זה כרחמים עצמיים למרות שלא ככה אני תופסת את זה. יותר לגבי הסעיף הזה לא ארחיב אבל אם מעניין אותך תגיד ואצרף תשובה משאלה אחרת שמסבירה את זה טוב יותר.
1. לפעמים אנשים מרגישים רע לגבי דברים באופן מוצדק אבל החברה גורמת לנו להרגיש שזה לא מוצדק כי הם לא מרגישים את מה שאנחנו מרגישים או שהם מחפשים יותר מדי סיבתיות והגיון מאחורי זה ולכן חושבים שאנחנו סתם "בכיינים". ואז חלק מהשכנוע העצמי והניסיון לרחם על עצמנו ושירחמו עלינו הוא לנסות להוכיח לאחרים אבל בעיקר לנו שהכל בסדר איתנו באופן די אבסורדי, כי הרגשנו רע לגבי משהו בצדק והוא באמת היה רע ואנחנו לא סתם מתלוננים או עיוורים למציאות. לאנשים קשה מאוד לרוב עם לראות מציאות בצורה ששונה ממה שאחרים אומרים להם, זה יכול להכניס לסיבוכים מאוד גדולים עם עצמנו.
2. לפעמים באופן שאולי מתקשר לתחושה הרעה שהובילה למה שתיארתי בסעיף הראשון, אנחנו מרגישים רע לא בשליטתנו. הרבה פעמים בגלל הורמונים. היום אנחנו יודעים שרגשות הם לא רק מסקנות מושכלות אלא גם הורמונים במוח שמשתחררים וכל מיני שלא אעמיק כי אני לא ממש מבינה בנושא.. אבל בכל מקרה זה אומר שלפעמים אנחנו מרגישים רע לגבי משהו או סתם ככה ואנחנו לא מבינים למה אבל מנסים למצוא לזה בכל זאת צידוק ולהראות שאנחנו באמת סובלים מסיבה הגיונית כביכול.
3. איך לא? תשומת לב.. ותשומת לב זה לא דבר רע, מעצבנים אותי אנשים שמכנים את זה לפעמים "צומי". אין שום רע בלרצות יחס ואהבה בעיניי ואם מישהו הגיע למצב שהוא צריך להיראות מסכן בשביל זה אז כנראה שהוא באמת מסכן אבל מסיבה אחרת שבעיניי לא צריך להתייחס אליה בקלות דעת.
4. אם כבר דיברנו על הורמונים, לפי מה שהבנתי מבחינה הורמונאלית יש אנשים עם נטייה יותר להרגיש רגשות שליליים לעומת אנשים עם נטייה יותר להרגיש רגשות חיוביים. ולגבי אלה עם הנטייה יותר להרגיש רגשות שליליים רלוונטים יותר בעיפים 1 ו2 אני מניחה..
5. לגבי אנשים שהם כמוני, חלק מזה נעשה גם באופן מושכל. אמנם ניסחת את זה כלהרגיש רע ולרחם על עצמנו אבל אני אישית חושבת שעצב וכאב הם רגשות יפים לא פחות משמחה וסיפוק, לכן לפעמים כשמשהו מעציב אותי אעדיף לשקוע בו ואולי תגדיר את זה כרחמים עצמיים למרות שלא ככה אני תופסת את זה. יותר לגבי הסעיף הזה לא ארחיב אבל אם מעניין אותך תגיד ואצרף תשובה משאלה אחרת שמסבירה את זה טוב יותר.
לרצות להרגיש רע? זו הדרדרות וכאב נפשי של אדם בשבירה.
אני חושבת שאנחנו בוחרים לפעמים להרגיש מסכנים, ושירחמו עלינו כי לפעמים אנחנו לא מעריכים את עצמנו מספיק, כי אדם שמעריך את עצמו אוהב את עצמו וגאה בעצמו לא צריך להתמסכן או לצפות לרחמים.
מי שבמקום שליו, רגוע ובטוח עם עצמו, ובמקום אמיתי וישר עם ליבו לא בהכרח מגיע לאן שאתה מתאר.
זה מגיע לכולנו הרגשות האלו, אבל בסופו של דבר אתה עובר דברים בחיים, לומד מאנשים בחייך, חווה דברים שגורמים לך להבין שאתה לא זקוק להכל.
מלבד אהבה עצמית ופנימית, שמתוך זה תביא את עצמך לאהבה לסובבים ולכולם ולא תחשוב עוד על רחמים או להגיע למצב של מצוקה שכזו.
מי שבמקום שליו, רגוע ובטוח עם עצמו, ובמקום אמיתי וישר עם ליבו לא בהכרח מגיע לאן שאתה מתאר.
זה מגיע לכולנו הרגשות האלו, אבל בסופו של דבר אתה עובר דברים בחיים, לומד מאנשים בחייך, חווה דברים שגורמים לך להבין שאתה לא זקוק להכל.
מלבד אהבה עצמית ופנימית, שמתוך זה תביא את עצמך לאהבה לסובבים ולכולם ולא תחשוב עוד על רחמים או להגיע למצב של מצוקה שכזו.
הכאב מפריש לפעמים אנדרופינים, ואדרנלין לעיתים... זה מה שגורם לנו ''להנות מכאב''
בגלל זה אנשים מרגישים טוב אחרי בכי נורא או התקף זעם. זה גם מבחינה פסיכולוגית יש להרבה אנשים יצר הרס עצמי וברגע שהם פוגעים בעצמם, הם מרגישים הקלה שהכאב כבר מאחוריהם... וזה גם כדי ''להימנע מסכנות'' למאמינים שבנינו עין הרע קארמה וכו' ולאטאיסטים שבנינו כדי לא למשוך תשומת לב מבחינה אבולוציונית..
אני למשל מקלפת לי את העור בשפתיים ובאצבעות.. אבל זה גם מץוך שיעמום
בגלל זה אנשים מרגישים טוב אחרי בכי נורא או התקף זעם. זה גם מבחינה פסיכולוגית יש להרבה אנשים יצר הרס עצמי וברגע שהם פוגעים בעצמם, הם מרגישים הקלה שהכאב כבר מאחוריהם... וזה גם כדי ''להימנע מסכנות'' למאמינים שבנינו עין הרע קארמה וכו' ולאטאיסטים שבנינו כדי לא למשוך תשומת לב מבחינה אבולוציונית..
אני למשל מקלפת לי את העור בשפתיים ובאצבעות.. אבל זה גם מץוך שיעמום
שואל השאלה:
אהבתי את התשובות של כולם חבל שאי אפשר לתת לכולם פרחים.
שוב שאלתי כי נורא עניין אותי החוויה וההרגשה או ההתבוננות מאנשים בעיקר הנוער שנמצא פה מאשר המון ספרים או מאמרים בפסיכולוגיה שמנסים להבהיר עניין
אני לא אמרתי שאנשים צריכים להיות חסרי רגש אלה הכוונה לאנשים ש"נהנים" מהסבל הקיים אצלם
בזארגון הפסיכולוגי קוראים לזה אישיות "מזוכיסטית"
אדם נמצא בסבל מסויים והוא חייב להראות לעצמו או לאחרים שהוא מסכן כביכול
כל אחד תפס את עצמו לא רק בילדות כשהוא נהנה בסתר ממחלה מדאיגה
אך אחדים מאיתנו מתמכרים כליל לסבל
מקווה שהבנת
תודה לכולם ובהצלחה השנה החדשה
אהבתי את התשובות של כולם חבל שאי אפשר לתת לכולם פרחים.
שוב שאלתי כי נורא עניין אותי החוויה וההרגשה או ההתבוננות מאנשים בעיקר הנוער שנמצא פה מאשר המון ספרים או מאמרים בפסיכולוגיה שמנסים להבהיר עניין
אני לא אמרתי שאנשים צריכים להיות חסרי רגש אלה הכוונה לאנשים ש"נהנים" מהסבל הקיים אצלם
בזארגון הפסיכולוגי קוראים לזה אישיות "מזוכיסטית"
אדם נמצא בסבל מסויים והוא חייב להראות לעצמו או לאחרים שהוא מסכן כביכול
כל אחד תפס את עצמו לא רק בילדות כשהוא נהנה בסתר ממחלה מדאיגה
אך אחדים מאיתנו מתמכרים כליל לסבל
מקווה שהבנת
תודה לכולם ובהצלחה השנה החדשה
הבנתי, תודה לך על רגע של מחשבה.
רעיון שעולה לי: פינה שבועית של "רגע של פסיכולוגיה"
של שאלות כאלה סתם להחכים ולחשוב מעבר.
רעיון שעולה לי: פינה שבועית של "רגע של פסיכולוגיה"
של שאלות כאלה סתם להחכים ולחשוב מעבר.
ואהבת, לגמרי הייתי שמחה לדבר כזה אבל אני חושבת שזה משהו שהייתי מחפשת יותר ביוטיוב מאשר בסטיפס.. או שאולי יש? נתת לי רעיון נחמד לחפש
למצות עד תום את העצב, ואז התחושה של התחלה חדשה ונקיה, תחושה של "מכאן אפשר רק לעלות"