אחרי חודשיים שלא פגעתי בעצמי, עשיתי את זה עכשיו. שוב.

תראה לה שאתה פוגע בעצמך ואתה מתחרט על זה, תגיד לה שאתה רוצה לטפל במחשבות האלו ותכריח אותה.

שואל השאלה:
מוזיקה ריקוד וכתיבה? אני עושה את כולם, וזה ממש לא עוזר לי.. לחצי שעה? ואז כל המחשבות חוזרות. והרצון הזה למות.
לפרוק אתל אנשים מעולם לא עזר לי, תמיד היו מחזירים לי ב"אני מבין אותך" או "זה יעבור". אף פעם לא עוזר.
וכמו שכתבתי, אמא שלי החליטה שאני רק מפונק.

פרקת אצל האנשים הלא נכונים אם זה מה שענו לך... ומי שאמר לך "זה יעבור" צריך לקבל כאפה, הוא לא מבין את המשקל הכבד של מה שהוא אומר.
ממה שאני יודעת אתה יכול לפנות לערן או לפנות לאבא שלך במידה ואתה בקשר איתו או שתנהל שיחה עם אמא שלך ותבקש ממנה שתפנה אותך לפסיכולוג כי אתה באמת סובל וצריך עזרה מקצועית.
בכל אופן תדע שאני לא מצדיקה את זה שחתכת אבל זה קרה.. אבל תראה את התהליך שעברת - חודשיים לא עשית את זה! זה המון ובמיוחד למישהו שהוא מדוכא ממש, אז אני חייבת להגיד לך שכל הכבוד. באמת, לא בצחוק.
ושתדע שיש כלים להתמודד עם זה ואתה מסוגל למרות הכל כי אם הצלחת לשכנע את עצמך כל יום למשך חודשיים לא לעשות את זה, זה אומר שיש בך את הכוח הזה לעבור את השינוי שאתה כל כך רוצה.
ואומנם לא הייתי מדוכאת עד לרמה כזאת אבל יש לי רעיון של איך שזה מרגיש ואני חייבת להגיד לך שאתה מסוגל לעשות את זה ויעזרו לך, אתה לא צריך לעבור את זה לבד!

אם היא לא מרשה לך טיפול פסיכולוגי זאת התעללות מנטלית
תדבר על זה עם יועצת בית הספר
וכל הכבוד שהחזקת חודשיים, זה מדהים